האצבעות אינן זוכות בדרך כלל להערכה רבה. לכל היותר אנחנו נזכרים בהן לנוכח יד נטולת אצבעות של נגר, או משלוח אצבע קטועה בסרטי מאפיה. השפה דווקא נותנת להן כבוד, וגם מספרת דרכן סיפורים לרוב.
בעברית, בדומה לשפות אחרות, יש לכל אצבע באצבעות כף היד שֵם. במסכת כתובות בתלמוד נאמר: "מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתֵדות? מפני שחילק אותן: זו זרת, זו קמיצה, זו אמה, זו אצבע, זה גוּדָל! אלא מה טעם משופות כיתֵדות? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון – יניח אצבעותיו באוזניו".
אז האצבעות נועדו לסתום את האוזניים, אבל אחת מהן מספרת על תפקיד נוסף, הלא היא הקמיצה. הקמיצה היא האצבע הקומצת, זאת שלוקחת באמצעות הקימוץ והכיווץ קומץ מן המזון יחד עם שכנותיה האצבע והאמה. האצבע, הסמוכה לאגודל, היא במקרא שם כללי לכל האצבעות, וממנה נוצר הפועל להצביע. האגודל השמנמן הוא מן התלמוד, בתנ"ך הוא קרוי בוהן.
שלוש מחמש האצבעות הן מידות אורך. זֶרֶת איננה רק האצבע הקטנה מכולן, אלא גם המרחק שבין קצה האצבע הזו לקצה האגודל ביד פשוטה. זה בדיוק המצב בערבית, שם נקרא המרחק הזה שִׁבְּר, שפירושו גם זרת. בעברית זה נשמע בדיוק כמו השיבֶּר הראשי בבית או בשדה, אך הדמיון מקרי: בגרמנית ברז כזה נקרא פשוט Schieber. אצבע היא השם העברי שניתן למידת האורך אינטש, והיא משמשת כמידת אורך בירמיהו: "וחוט שתים עשרה אמה יסובֶּנו, ועוביו ארבע אצבעות נבוב". עובי האצבע משחק תפקיד גם במידה הצבאית הלא רשמית 'אצבע', שנועדה להדגים מרחק במשקפת ארוכת טווח, בנוסח "שתי אצבעות מצידון". מידת האורך הנפוצה ביותר במקרא היא האמה, אבל מקורה באיבר אחר באותו שם: חלק הזרוע בין המרפק לכף היד.
האצבעות נחשבות לאיבר קטן, כשהקטנה מכולן, הזרת, נקראת גם 'קוטֶן', בפסוק הידוע "קוטני עבה ממותני אבי". בתלמוד קראו לאדם נמוך מאוד 'אֶצְבָּעִי', ועל כך נאמר במסכת מקוואות: "גבוה לא ישא גבוהית – שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת – שמא יצא מהם אצבעי". על הבסיס הזה קרא ביאליק לאחד מגיבוריו "נער קטון, אצבעוני", ומאוחר יותר הוא הפך שם לעיתון ילדים עברי. טמבולינה של הנס כריסטיאן אנדרסן, שפירושה בעצם "האגודלית", נקראה בתרגום לעברית "אצבעונית", הפרח אצבעונית ארגמנית אינו זעיר כלל וכלל, והוא נקרא כך כי פרחיו דומים לאצבעות.
האצבע הזכירה לאבותינו ולנו איבר נוסף. כבר בתלמוד קראו לאיבר המין הגברי 'אַמָּה', ור' אליעזר אמר: "המטיל טיפין עבות מתוך האמה טמא". רמזים בני ימינו לדימוי הזה אינם חסרים. אצבע משולשת, תחיבת האגודל בין האצבע והאמה, מרמזת על משגל, ויש אפילו שקושרים אותה לצירוף מישעיהו: "אם תסיר מתוכך מוֹטָה, שלח אצבע ודבר אוון". "תנועה מזרחית", כיפוף האמה לשלושת מפרקיה, מדמה את חדירת האיבר; בערבית 'בַּעֲסָה' פירושה 'מי שתקעו אצבע בישבנו', רמז לעלבון הקשה ביותר שניתן להעליב בו גבר. "לא עשו אותו באצבע" מרמז איך באמת עשו אותו, ואם תרצו, הביטוי "לא נוגע לי בקצה הזרת" הוא סוג של לשון נקייה.
אצבעות הרגליים לא זכו לאותו כבוד, ולכל היותר מדברים עליהן בהכללה. על ענק מקראי אחד נאמר שהיו לו 24 אצבעות: "אצבעות רגליו שש ושש". רק אצבע רגליים אחת זכתה לשם, והיא הבוהן, וגם כאן היא משתתפת בעניין עם האצבע העבה של היד. בוהן ברבים הן בהונות, והביטוי "הולך על בהונות" מטעה לחשוב שמדובר בכל אצבעות הרגליים: פירושו הליכה על שתי האצבעות העבות והחזקות של הרגליים. האגודל של היום הוא איבר של היד בלבד, אבל הביטוי 'הלך עקב בצד אגודל' או 'עקב בצד גודל' מעיד שאגודל שימשה פעם גם כשם לבוהן כף הרגל.
אחד הביטויים המעניינים המעידים על כמה תפקידים שיש לאצבע הוא 'כלל אצבע', או באנגליתrule of thumb (כלל אגודל). כלל אצבע הוא עיקרון מקובל המבוסס על ניסיון ולא על תיאוריה מוכחת. מקורו כנראה בימים שבהם מדידות אורך נעשו באמצעות האגודל, אך הסבר אחר גורס שהמקור הינו חוק בבריטניה שאסר על גבר להכות את אשתו במקל שעוביו עולה על עובי אגודלו. סברה ישראלית אומרת שמקור הביטוי הוא בהרטבת אצבע והנפתה באוויר כדי לבדוק את כיוון הרוח, מה שמזכיר לנו שהאצבע היא איבר שילדים אוהבים למצוץ, ועל מבוגרים הבודים רעיונות או השערות בלי בדיקה נאמר שדבריהם מצוצים מן האצבע. על כך טבע ביאליק את שם התואר 'אגודלי', כלומר, חסר יסוד, ועל פלוני המרבה ברעיונות סרק בנאומים או דרשות אמר שהוא "שואב את רוח הקודש מאגודלו".
טביעת האצבעות ניכרת בשלל דימויי תכונות. לגנב אצבעות ארוכות, לפזיז אצבע קלה על ההדק ולחכם אצבע על הדופק. העצל לא נוקף אצבע, התחמן מסובב את זולתו על האצבע הקטנה, לפזרן הכסף נמס בין האצבעות, התובע מפנה אצבע מאשימה, והחרוץ עושה הכול בעשר אצבעותיו. כשלחמדן נותנים אצבע הוא רוצה את כל היד. על כל אלה מאפילה האצבע הכל-יכולה, מחוללת הניסים, אצבע אלוהים. בציורו הידוע של מיכלאנג'לו האצבע הזו נופחת רוח באדם, ולנו לא נותר אלא ללקק את האצבעות.
יפה! ושכחתם את "פתיחה של 5 אצבעות"…
אהבתיאהבתי
וכמובן, "אבל אוי לילד רע, אצבע נו-נו-נו עושה"…
אהבתיאהבתי
פשוט מדהים.מצאנו עם השיבר את הקשר בין הערבית לגרמנית וככה הכנסנו לאגודה אחת את כל שומאי ישראל
אהבתיאהבתי
אינטש? אינץ'!
אהבתיאהבתי
שמחתי לקבל אישור לטענתי, ש'בוהן' היא רק האצבע הגדולה ברגל, ולא נכון לומר 'הבוהן הקטנה', כשמתכוונים לאצבע הקטנה בכף הרגל. המורות שלי להתעמלות תמיד מדברות על 'הבוהן הקטנה' ולא קיבלו את הערתי שזו טעות.
אז איך, בכל זאת, אתה מציע לכנות את שאר אצבעות הרגליים?
בתודה, רינה
.
אהבתיאהבתי
כתבה מרתקת.
ועוד עובדה מעניינת: ה
ידעתם: המילה יד על שום מה? על שום י"ד (14) הפרקים באצבעות היד (תספרו…)
אהבתיאהבתי
פרידלר, תקשיב טוב ותקשיב בקול רם: נאמר שהדמיון בין הערבית לגרמנית הוא מקרי בהחלט. הבנת הנקרא, פרידלר.
אהבתיאהבתי
ולפעמים הרעיונות המופרכים לא מצוצים מסתם אצבע: http://wp.me/pzkWR-VW
אהבתיאהבתי
ליולדת הבאה לחדר לידה, מודדים את התקדמות הלידה במספר אצבעות…
בת ציון
אהבתיאהבתי
התייחסות לכתוב לעיל – "עובי האצבע משחק תפקיד גם במידה הצבאית הלא רשמית 'אצבע', שנועדה להדגים מרחק במשקפת ארוכת טווח, בנוסח שתי אצבעות מצידון "
דווקא השימוש במידת עובי האצבע בסיירות נעשה כאשר לא נעשה שימוש במשקפת ויש כוונה לציין מיקום של עצם נצפה רק בקירוב. ההנחה היא שעובי האצבעות של בני אותו המין בערך בעובי זהה וכך גם אורך היד. לכן אם פושטים את היד בכיוון הנצפה וזוקרים את האצבעות מעלה מתקבלת מידה של רוחב האיזור הנצפה וניתן לכוון צופה אחר אל מטרה בעזרת מספר האצבעות (שמאלה / ימינה) מעצם אחר שקל לזהותו (כאשר יש שימוש במשקפת משתמשים בשנתות המסומנות על העדשה המודדות את מספר האלפיות – אלפית היא זוית שנוצרת במשולש שהצופה הוא הקדקד בו למרחק קילומטר ולרוחב נצפה של מטר. זו בערך מידה של רדיאן בגיאומטריה. לשימושים נוספים ראה "חוק האלפית").
נ.ב. – המונח בסלנג הצבאי "2 אצבעות / אצבע ממקום כלשהוא" בא להגיד שמדובר במרחק קרוב מאד. לכן השתמשו בו בשם הסרט "שתי אצבעות מצידון".
אהבתיאהבתי
אצבעות ירוקות יש לאלה שמצליחים לגדל צמחים בהצלחה
אהבתיאהבתי
אני מחכה עדיין לתשובתו של רוביק רוזנטל על השאלה ששאלתי : איך לקרוא לכל אצבעות כף הרגל? אצבעות? בהונות?
אהבתיאהבתי
לאצבעות יש גם שימוש בפיזיקה. כשזוקפים את אגודל, אצבע ואמה של היד הימנית, מתקבלת מערכת הצירים x,y,z בהתאמה, וממנה גוזרים כיוונים של מכפלות של גדלים פיזיקליים.
בנוסף, ידוע הביטוי כלל האצבע בתחומים שונים.
אהבתיאהבתי
לרינה שרב
הביטוי הנכון והפשוט הוא אצבעות הרגליים. בהונות, כאמור, הוא מונח מטעה, אך לא הייתי מגדיר את "בהונות הרגליים" כשגיאה חמורה המחייבת תיקון מיידי.
ולנטלי, כדאי להיזהר במינוח. הרעיון שהיד נקראת על שום י"ד הפרקים הוא מדרש חביב אבל איננו עובדה לשונית; הנוהג להמיר מספרים באמצעות אותיות הוא מאוחר וראשיתו בלשון חכמים בהשפעת נוהג יווני, בעוד יד היא מילה מקראית קדומה, שהתגלגלה ממילים שמיות קדומות עוד יותר.
אהבתיאהבתי
לרוביק, תודה על התיחסותך, אך עדיין מציקה לי השאלה אם גם הצרוף "הבוהן הקטנה" הוא צירוף לגיטימי או שהוא כן מחייב תיקון מיידי. תודה מראש, רינה
אהבתיאהבתי
רוביק ידידי…אז ככה: (אם עיתותיך בידך לקרוא את התגובות) הרבה נאמר על האצבעות בכל המקורות האפשריים. למרות שהאמה היא המככבת במידות, האצבע היא הבסיס. בדברי חז"ל מזכרת האצבע כמידה, אבל לא ברור אם מדובר באגודל-גודל או באצבע המורה. סתם "אצבע" לפי פירושים שונים, מידתה כ 2 ס"מ. משם – כל יתר המידות. יש טפח, שמידתו 4 אצבעות (ככל הנראה כשהן צמודות) ומידתן כ 8 ס"מ (ראה – מגלה טפח וגו') יש את האינטש, שהוא בעצם שיבוש של מילה לטינית – יוונית ONCIA – לאמור – החלק ה 12, ואכן האינטש הוא החלק ה 12 של הרגל, ה FOOT. (אגב, בשפה האיטלקית, ה "אינטש מכונה POLICE – אגודל) . באשר לאצבע השניה – ביד, היא מכונה האצבע המורה – אינדקס בלע"ז שם מקביל למפתח המילים בספר. עוד ? גלילי האצבעות מכונים בלע"ז PHALANX או PHALANGES שמשמעותו "סדורים בשורות" ומכאן הכינוי ליחידות צבא מסויימות – (ולא עלינו באויבינו) "פלנגות" . באשר לאצבעות הרגליים. נכון שהבוהן נחשבת בשפה המדוברת לאצבע הגדולה של הרגל (HALLUX ) אבל בעגה הרפואית מקובלות גם שאר האצבעות כבהונות (TOES ) וכך מוכרת התסמונת של CLAW TOE – בהן טפר כעוות של אחת או יותר מאצבעות הרגל . אגב, בחישוב זהיר הענק המקראי היה בעל 12 אצבעות ברגל "על ענק מקראי אחד נאמר שהיו לו 24 אצבעות: "אצבעות רגליו שש ושש" . זו תסמונת מוכרת ברפואה (פולידקטיליה) המתבטאת בתוספת של אצבע ביד או ברגל (6 במקום 5)
אהבתיאהבתי
אני מכיר את כל השמות האלה אבל תהרוג אותי מה זה קמיצה.זה נשמע לי כמו קמצנות
אהבתיאהבתי
מי שקומץ ידו, הוא קמצן. כך גם בביטוי לקמץ בהוצאות, כלומר למעט בהוצאות. הקמיצה היא שותפה מן המנין בפעולת ה'קמיצה'- סגירת שלוש אצבעות היד שבין האגודל לבין הזרת (אצבע- אמה- קמיצה), כלפי כף היד (בדומה ל'חופן' עם פחות אצבעות משתתפות). וכך היה הכהן בבית המקדש, 'תולש' קומץ ממנחות שונות. ישנם סוגים שונים של קורבנות, קומץ המנחה הוא אחד מקורבנותיו של העני שאין בידו להקריב קורבנות מן החי ומקריב על גבי המזבח קומץ של סולת בלולה בשמן.
מענין שפועל הקמיצה בא גם במשמעות של שימוש בסימן הניקוד 'קמץ'. כפי ששאלו ב'מערבה' (ארץ ישראל בפי יושבי בבל): "קמצת או חלמת?", כלומר האם עשית שימוש בסימן הניקוד 'חולם' או בסימן הניקוד 'קמץ'? (כך היו שואלים את החתן לברר האם 'מצא (בקמץ) אשה, מצא טוב" או שמא "מוצא (בחולם) אני את האשה מר ממות").
מאחל לכולם לקמוץ בענין האשה, לא לקמוץ יד לעני ולזכות לא להזדקק לתת (רק) קומץ מנחה בבית המקדש יובב"א.
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק.
א. קומץ, קמצוץ, קמיצה, קמצן. נשמע כמו חילופי אותיות שכיחים לשורש ק.מ.ט., וגם הגיוני בקישור – לקמט נייר, פירושו לאסוף אותו מהיותו פרוש לכדי היותו קמוץ/קמוט.
ב. יתכן שגימטריה נתגלתה בכתבי יד בתקופה מאוחרת יחסית בהיסטוריה היהודית, אך צירופי שמות הוי"ה (26) באופנים נפלאים ומשוממים מעיק על ההנחה שמדובר באקראיות. סבי שיחי' חוקר גימטריות מזה כמעט כשני חיי, ואמנם יש על מה להשתומם. ככל "המצאה", גם כאן מדובר על הכינוי הנכון לטעות זו – "תגלית", ולא "המצאה".
צ'מעו קטע. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (בכיתוב המקורי) שווה 1118.
מה עוד שווה 1118? בהן אצבע אמה קמיצה זרת…
אה, דרך אגב, זה 43 פעמים 26. סתם בשביל האינטליגנטיצה…
אהבתיאהבתי
אולי פספסתי – האם מוזכרים גם "אצבע צרדה"? ; "אצבע הגליל"?
אהבתיאהבתי
מקור השם שיבר הוא פשוט שמו של בית החרושת שמייצר את הברזים האלה. ( נדמה לי בשוויץ, אך אולי בגרמניה
אהבתיאהבתי
אלכס, מהיכן לקחת את זה? Schieber היא מילה גרמנית שפירושה ברז ראשי, שיברים מיוצרים בכל העולם, מחומרים שונים ולמטרות שונות. אנא בדוק היטב, 'נדמה לי' איננו מספיק.
אהבתיאהבתי
אולי פספסתי –
ב- אוקטובר 4, 2013 בשעה 11:57 am | להגיבמנחם ברויאר
התגובה ממתינה לאישור.
אולי פספסתי – האם מוזכרים גם "אצבע צרדה"? ; "אצבע הגליל"?
אהבתיאהבתי
אילן פ. קמיצה היא האצבע הרביעים – השכנה של הזרת. קמצנות היא קרובה של הקמיצה כי מה שתוכל לקחת באצבע הרביעים הוא רק קמצוץ של הדבר 🙂
אהבתיאהבתי
נהניתי מאוד לקרא
אהבתיאהבתי
קראתי בכיף, חטפתי בעשר אצבעות.. אחלה
תודה, רוביק.
השפה היא מאהבת שנהדר להתעלס עמה
אהבתיאהבתי
כתבה מרתקת ומעניינת מאוד! תודה רבה מאוד נהינתי לקרוא ולהחכים! עלה והצלח!
אהבתיאהבתי
איזה כיף לקרוא את זה ! תודה !
אהבתיאהבתי
האם יש שם לרווח בין האצבעות?
אהבתיאהבתי