הכתב העברי של היום בנוי על עקרונות הכתב הכנעני-פיניקי, בגירסה אשורית. ההמצאה הזו שינתה את פני התרבות, שכן זהו הכתב הראשון שבו עומד סימן כתוב אחד מול עיצור אחד, ולא מול הברה או מילה שלמה, כמו אצל האכדים והמצרים. יש לו רק צרה אחת: כמעט שאין בו סימנים לתנועות, רק לעיצורים. היוונים שאימצו את הרעיון שִכללו אותו, הוסיפו סימני תנועות, הקריאה הפכה קלה הרבה יותר, ויש אומרים שכך יצרו חברה אוריינית כבר באמצע האלף הראשון לפני הספירה. ואם נראה לכם שקשה להבין טקסט עברי לא מנוקד בכתיב חסר, נסו אוגריתית, שבכתב שלה כמעט אין תנועות, פרט לשלוש תנועות העיצור א'.
חכמי התלמוד היו נדיבים יותר מסופרי המקרא הקדמונים באימות קריאה, ופיזרו ווים ויודים במילים רבות, אבל הקושי נמשך. מחוללי תחיית הלשון ובן יהודה בראשם דבקו בכתיב החסר, ולכן לא קל לפענח את כתביו של מחייה הלשון העברית. רק בשנות השישים הוציאה האקדמיה ללשון הנחיות למה שקרוי "כללי הכתיב חסר הניקוד", ובא לציון גואל, כלומר, לא לגמרי. כ-95% מהכללים התקבלו על דעת הכל (או הכול), אבל בכמה עניינים עושה כל עורך לשוני, או הוצאת ספרים, או עיתון או מורה בכיתה כראות עיניו. למען הסר ספק: בעיני (או בעיניי) זה בסדר גמור. שפה איננה אוסף פקודות צבאיות. אם תקנה מסוימת אינה מקובלת, או מקובלת חלקית, ככל הנראה היא אינה טובה מספיק.
והרי מילון קצר וחלקי למקרים שבהם אין הסכמה על הכתיב הראוי. הערות סטטיסטיות על בסיס מבחן גוגל פשוט.
אמא או אימא? מן הכשלונות הגדולים של כללי הכתיב חסר הניקוד. על כל שבע 'אמא' נמצא אימא אחת. למה? ככה. אמא יש רק אחת, וכותבים אותה בלי י'.
אשה או אישה? כישלון אם כי מצומצם יותר. אשה אולי אוהבת את אישָהּ, אבל לא אוהבת י' בתוכה, היחס בערך אחת לחמש.
גִלגֵל או גילגל? מקרה דוגמה לכל אלפי השמות והפעלים שבהם מופיעה תנועת i בהברה סגורה ולא מוטעמת. הכלל קובע שיש לכתוב בחיריק חסר, אבל הנטייה של רבים היא להוסיף י' כדי למנוע אי הבנה, למשל בין גִלְגֵל לבין גַלְגַל או גַלְגֵל. בחלק מן המילים ההעדפה הגורפת היא ללא י', אף אחד אינו כותב פיתאום או מיספר, אבל המילה מינהל, למשל, מופיעה בהרחבה בפרסומים ממשלתיים עם י', וכמוה מינהלת.
דרמתי או דרמטי? פעם ניסו לשוות למילים לועזית המסתיימות ב-tic גוון עברי ולכן כתבו דרמתי, שהרי דרמה היא נקבה. לא עבד, וטוב שכך. בתעתיק המקובל מאנגלית t היא טי"ת ו-th היא תי"ו. לכן יש לכתוב דרמטי (dramatic), וגם סינתֶטִי (synthetic) ולא סינטתי.
היתה או הייתה? הכלל שיש לכתוב הייתה (וגם חייתה, דייסה וכו') בשני יודים הגיוני, אבל אינו אהוד במיוחד. רוב הכותבים מעדיפים דיסה על פני דייסה. ל'הייתה' חדירה יפה, שוות ערך ל'היתה', אולי בזכות התוכנה המתקנת המתעקשת לסמן את 'היתה' כשגיאה.
הריון או היריון? הכללים קובעים שיש לכתוב היריון, וגם ריאיון, גירעון, ובאותו משקל זיכרון וחיסרון, אבל לא פתרון, שבו הת' בשווא. במציאות השימוש מעורב.
התדיינות או הידיינות? כאן אפשר לקבוע בהחלט את התשובה 'גם וגם'. ת' הבניין של התפעל נבלעה בד' במלה "הידיינות" מסיבות של נוחות הדיבור. כך גם ב"הידרדרות" ואחרות, אך ניתן לומר ולכתוב גם "התדיינות" ו"התדרדרות".
חשׂוכת מרפא, חסוכת מרפא, או חשׁוכת מרפא? גם, גם, ולא גם. ש' שמאלית וס' מתחלפות ביניהן. הראשונה אופיינית למקרא, והשנייה מצויה בתלמוד ובלשון ימי הביניים. לכן אפשר לומר "מחלה חסוכת מרפא", אך "חשׂוכת מרפא" היא הצורה המקובלת. לעומת זאת מקובל היום לכתוב "חוסך", למרות שבמקרא נכתב "חושׂך שבטו שונא בנו". "מחלה חשׁוכת מרפא" היא ביטוי שגוי, אבל השיבוש התפשט, אולי מפני שמחלה סופנית עושה לנו חושך בעיניים.
ילדיי, או ילדי? הכלל אותו כלל כמו במקרה הייתה (וגם בניין, מחייב וכדומה, אך שם אין חילוקי דעות): ילדיי, רבותיי, ספריי. ברוב המקרים י' כפולה מונעת אי הבנות. למרות זאת לא כולם אוהבים.
כל או כול? הכלל ברור, כאשר 'כל' מופיעה בסמיכות (כָּל הזמן) היא תיכתב כל: כל הזמן. כאשר היא מופיעה באופן עצמאי (הַכֹּל בַּכֹּל מִכֹּל כֹּל) היא תיכתב עם ו': הכול בכול מכול כול. בינתיים הצורה העצמאית נגררת אחרי הסמיכות ביחס של אחת לשמונה, צורת הכתיב 'הכול' או 'יודע כול' הוא נחלתם של מדקדקים ועורכים לשוניים.
לומר או לאמר? 'לומר' היא הצורה התלמודית של שם הפועל אָמַר, לצד הצורה המקראית 'לאמור', והיא התקינה והנפוצה. עם זאת, 'לאמר' שומרת על האות א' שבשורש, ואין לראות בה שגיאת כתיב.
ליצן או לצן? האקדמיה החליטה בשנת 1997 כי המילים "לצן" ו"לצנות" יופיעו בצירי חסר בכתיב המנוקד והלא מנוקד. כך מופיעה המילה גם במילון התיאטרון של האקדמיה משנת 1940. הנימוק העיקרי להחלטה היה שהכתיב הזה מקרב אותה למלה הנפוצה "לץ". ההחלטה הזו תמוהה, בלשון המעטה. בתלמוד מופיעות "ליצן" ו"ליצנות" כמעט תמיד בצירה מלא, זו הצורה הכמעט בלעדית בה היא נכתבת היום בעיתונות ובספרות, והיא הקרובה ביותר לדרך בה אנו הוגים את המילה. מבחן גוגל מספר שכמעט אף אחד אינו כותב 'לצן', ודוקטור גוגל אפילו שואל בהקלדת 'לצן': האם התכוונתם ל'ליצן'? כן. התכוונו. סתם רצינו לבדוק משהו.
מֵכַל, מְכַל או מֵיכל? אבן שושן במהדורת 1969 עוד כותב מֵיכל, על פי ההופעה היחידה במקרא: מִיכל. אלא ש"מִיכל" המקראית היא מילה נדירה שפירושה פלג מים ואינה קשורה לענייננו. האקדמיה שינתה ל"מְכָל", וחבל. מֵכל (שורש כו"ל) נכתבה בעבר בצירה, כמו מֵסַב או מֵמַד מגיזרת הכפולים, ובכתיב מלא נהגו גם לכתוב אותה בצירה מלא, מֵיכל. בשלב מסוים נקבע שיש להגות ולכתוב את המילה בשווא נע, אולי כדי להבדילה מן הכפולים, אבל הדיבור מסגיר כאן צירה לכל דבר, ואפילו צירה מלא.
בלבלת אותי. למה כשאני כותבת אמא המחשב מתקן אותי?
אהבתיאהבתי
ועוד גזירת תקן מיותרת: אמתי במקום אמיתי
אהבתיאהבתי
לגמרי
אהבתיאהבתי
ומה עם עבירה/עברה וחבירה/חברה?
אהבתיאהבתי
הכתיב חסר הניקוד מתעלם, למעשה, מכללי הניקוד. כשהייתי תלמיד בבית הספר לפני שנים רבות למדנו כי לאחר תנועה גדולה לא יבוא דגש (מלבד במלה "בתים" שהיא למעשה קיצור של "ביתים"). אך הכתיב המלא מחייב אותנו לכתוב כל חיריק כחיריק מלא, וכל חולם כחולם מלא, שלא לדבר על קובוץ שהפך להיות שורוק, כך שדגשים מבוטאים לאחר כתיב של תנועה גדולה, והמדבר אינו מכיר את כללי הניקוד והגיונם. זוהי רק דוגמה אחת לשיבושי הלשון שאנו נתקלים בהם, וזאת לאחר שפסקו ללמד בצורה שיטתית את כללי הניקוד העברי. בקרוב לא יהיו רבים שיוכלו לקרוא את התנ"ך במקורו… וידרשו "להעתיקו" לכתיב מלא. הכתיב המלא לעתים מזכיר את היידיש.
באשר ל"אמא" – כאשר כללי הכתיב חסר הניקוד למעשה קובעים שעלינו לכתוב "אימא", כיצד נכתוב בצורה תואמת והגיונית במילה אחת "אימא שלה?" לפי הגיון כתיב זה הכתיבה הנכונה תהיה "אימה"…
אילו היו שומעים בקולו של ביאליק שאמר: "תנו לי שנה אחת של כתיב מנוקד, ולא נזדקק לשיבושים", היינו נמצאים היום במצב הגיוני יותר. הכתיב חסר הניקוד לא בא לפתור את בעית העברית, אלא להקל על העולים החדשים בלימוד שפת הדיבור ולהפכה לשפה קלה. התוצאה היא שהעברית של היום אינה העברית המקורית יותר. הסכנה היא שלשפתנו היפה יקרה מה שקרה ליוונית, שכדי להקל על ההמונים שינתה את צורתה, כתיבתה וביטוייה. יווני של היום אינו מסוגל לקרוא ולהבין טקסט יווני שנכתב לפני מאה שנה, שלא לדבר על כתבי אפלטון… כבר היום ישנם תלמידים רבים שאינם מסוגלים לקרוא ולהבין את שירי ביאליק וטשרניחובסקי.
גאוותו של בן גוריון שאמר שכל יהודי היום יכול לקרוא ולהבין את התנ"ך כפי נכתב לפני אלפי שנים – הולכת ומתפוגגת.
אהבתיLiked by 1 person
הדברים האמורים על תעתיק th ו-t כבר אינם בתוקף ולפיכך אינם נכונים.
אהבתיאהבתי
"דרמטי או דרמתי?", להזכירך כי בי"תר היא, למעשה – בית יוס תרומפלדור. הז'בוטינסקאים תרגמו T כ "תו" ולא "טית".
צבי גרייבר
אהבתיאהבתי
לענין בית"ר – הכוונה היתה ליסד תנועה שתזכיר את מעוז הגבורה האחרון במרד נגד הרומאים כסמל להתחלת המרד החדש נגד הבריטים – ולשם זה החליטו לתרגם לעברית את שמו של טרומפלדור כ-תרומפלדור. מכאן – בהמנון בית"ר: לעלות ולכבש את ההר – מסדה, יודפת, ביתר.
אהבתיאהבתי
גם תל אביב נכתבה ב-ת, למרות שבאותיות לטיניות שמה Tel-Aviv.
אהבתיאהבתי
תל אביב זה עברי ולכן לדעתי כשמתרגמים לאנגלית זה ב-ת'
אהבתיאהבתי
***ב-T
אהבתיאהבתי
ומה עם הקמץ הקטן? יזמה (יוזמה), עצמה (עוצמה), אליבא דהאקדמיה, שאפשר לקרוא גם: עצמה (עצמה את עיניה), היא עצמה; עצמות (עוצמות), שהן גם הריבוי של עצמה המעצבנת בקמץ קטן, וגם עצמות החיה, וגם עצמותו של הבן-אדם. ועוד כהנה וכהנה, וכבר כתבתי למזכיר האקדמיה המכובדת לפני כחמש שנים ויותר, והוא השיב לי שהעניין מצוי על סדר יומה.
ובא לציון גואל.
רמה
אהבתיLiked by 1 person
אני רוצה לומר….אני בת 45. כבר שכחתי מה למדתי ומה ידעתי. את בבגרות בלשון סיימתי בציון 83. אם תשאלו אולי וזה במאמר מוסגר. ציון שהוא פחות ממאה במקצועות מסויימות מוכיח חוסר בקיאות. ידע מסויים כן אבל לא מושלם. אני כותבת אינטואיטיבית. כן אכתוב הייתה. אבל אישה. למה? כי זה נשמע לי נכון יותר. אז מי נכשל? אני? מערכת החינוך? עברית שפה קשה…אמרו העולים שאני הכרתי ואני מסכימה איתם. אחרי 41 שנה בארץ ובלי קשר (שכן נדמה ששפת האם שלי עברית יותר מאשר רוסית) ישנם דברים שאני עדיין מתחבטת בהם.
אהבתיאהבתי
אני כבר בן 73, ולא שכחתי את מה שלמדתי בשעורי הדקדוק. (כן, היו שיעורי דקדוק נפרדים, ולא "שעורי לשון" או חלק משעורי "ספרות"). בבחינת הבגרות בדקדוק (היתה בחינת בגרות נפרדת בדקדוק ולא ב"לשון", שהיתה בסיום המחלקה החמישית או הששית – הידועות היום ככתות ט ו-י) קבלתי 97, ואינני מתבייש בכך. אני אפילו זוכר מה היתה הטעות שלי – היה צריך לכתוב במלים " פי 7" ואני כתבתי "פי שבע" במקום "פי שבעה". כן, אני יליד הארץ, ואינני מתבייש להקפיד על עברית נכונה. כל שפה קשה למי שצריך ללמוד אותה. גם אנגלית שפה קשה אך לא "תיקנו" אותה כדי שתהיה קלה. האשמה היא במערכת החינוך. בזמנו למדנו גם מתמטיקה (ואין זה משנה אם היו כאלה שקראו לכך "חשבון והנדסה") בשיטה שהיתה נהוגה בזמנו (והועתקה לסינגפור…). עם הדקדוק קרה מה שקרה למתמטיקה. מערכת החינוך החליטה על "שיטות ניסוי" – התוצאה היא, שרמת התלמידים במתמטיקה התדרדרה לחלוטין – (זוכרים את שיטת ה"בדידים"?) וכך גם רמת התלמידים בקריאה ובהבנת הנקרא התדרדרה. ה"מומחים" שניסו להעתיק שיטות קריאה ולימוד מארצות אחרות לא שמו לב (כי רובם אף לא היו דוברים עברית מלידה) כי העברית היא שפה פונטית שיש ללמוד את אותיותיה (והניקוד), לעומת שפות אחרות שהן "תבניות". לימוד עברית בשיטת "התבניות" (שיטה המתאימה לשפות שלא תמיד ברור מה ההגיון בכתיב שלהם) היתה כישלון חרוץ. העצוב הוא שגם העברית של בוגרי אוניברסיטאות בארץ, שלא לדבר רק על סטודנטים בעלי תעודות בגרות ישראליות, קלוקלת. לעתים הם אף אינם מבינים מה שנאמר להם בעברית נכונה…
אהבתיLiked by 1 person
השאלה הנשאלת היא אם רק האנשים שנמנו לעיל יכולים לשנות את הכתיב על פי רצונם או שכל אחד יכול לכתוב על פי העדפתו האישית?!
אהבתיאהבתי
יחס של אחת לחמש, לא אחד לחמש. תודה
אהבתיאהבתי
תגובה לרמה זוטא) באמת הגיע הזמן שהאקדמיה תדון לא רק איך כותבים קמץ קטן אלא גם איך מבטאים. כי עפ"י "מורשת רבין" כל קמץ קטן מבוטא כגדול – יזמה, תכנית ….
אהבתיאהבתי
ואיך מבדילים בין אמן לאומן? הראשון עם קמץ או קמץ קטן? איך מבטאים אותו? האחרון עם שורוק או קובוץ? ומה ההבדל בין שניהם?
אהבתיאהבתי
מה עם הדגשים הנשמעים בבג"ד כפ"ת, כלומר ב-ב, כ, פ ? היום שומעים ילדים שאומרים:
שוֹכּבת, לִכּתוב, לִשכוב, סָפָּרתי, ועוד כהנה וכהנה.
אהבתיאהבתי
זוהי תוצאה של כתיב מלא, מאחר שהילדים לא לומדים את מהות הדגש, ואינם יודעים מתי להדגיש. הכתיב המלא אינו נותן שום כללי ניקוד. לדעתו של עמי זה מה שהופך את העברית ל"שפה חיה". אינני בטוח. לדעתי זה מה שהופך את העברית לשפה מוזרה ואף מגוחכת.
אהבתיאהבתי
1. יחס אחת לחמש ולא אחד. כך גם יחס של אחת לשמונה.
2. יש היגיון בהחלטה על מכל, שהרי אין מקור המילה במים אלא במשהו שמכיל משהו.
אהבתיאהבתי
ומה עם ברכת (שחייה)? ומה עם פרות (העונה)? ומה עם פרק (הירקון)? לאקדמיה החלטות מוזרות. הכתיב חסר הניקוד לא בא "להקל על העולים החדשים בלימוד שפת הדיבור" אלא להפוך גם את השפה הכתובה לשפה חיה. גם הכתיב המנוקד איננו חד משמעי, ולא בכדי הוסיפו טעמי מקרא או מתג ההטעמה שאפילו לא נמצא במקלדות. והאמת, לא מפריע לי "להפכה לשפה קלה". בואו נגיד, שלא בגלל הניקוד כן-או-לא השפה מתאנגלזת (כדוגמה לבעיות ש"שפתנו היפה" ניצבת בפניהן)
אהבתיאהבתי
אין קשר בין כללי הניקוד לבין "שפה חיה". גם שפה נכונה יכולה להיות שפה חיה. טעמי המקרא בחלקם באו במקום סימני הפיסוק ובחלקם לצרכי ההטעמה. סימני הפיסוק בינתיים נכנסו לכתיב מה שמייתר את טעמי המקרא המכוונים לאלה, אך לא נמצא פתרון לכללי ההטעמה, כללים הידועים בכל שפה מבלי לכתוב אותם. כל דובר אנגלית יודע שבמלה beautiful ההטעמה היא על ההברה הראשונה ולא על השניה או האחרונה, וזאת ללא צורך לסמן זאת, כשם שבמלה important ההטעמה היא בהברה השניה ולא בראשונה או בשלישית. הצרפתי יטעים את ההברה האחרונה. אין זה הופך את האנגלית או את הצרפתית לשפות שאינן חיות.
אילו מורי הלשון והדקדוק היו גם מלמדים את ההיגוי הנכון, לא היינו מוצפים בהיגויים שונים ומוזרים. מעניין כמה יודעים שבביטוי : "יבש חציר נבל ציץ" ההטעמה במלה נבל היא על ההברה הראשונה? וכשאנו כותבים את המלה "נבל" – מה משמעותה? "נבל" כשם תואר שהוא שלילי, או "נבל" שהוא פועל בזמן עבר, או אולי שמו של כלי הנגינה? האם הכתיב המלא חסר הניקוד יפתור בעיה זו? מסופקני. דוקא כאן הניקוד חשוב.
השפה "מתלעזת" ולא רק "מתאנגלזת". אין לכך כל קשר לכללי הכתיב – החסר או חסר הניקוד. אין כל רע ב"אימוץ" מונחים משפות אחרות. דוגמה מוצלחת היא הטלפון ודוגמה נוספת היא האמבולנס. האנגלים והצרפתים לא שינו את כללי הכתיבה כדי שיהיה קל יותר לזרים המהגרים לדבר או להפוך את השפות האלה ל"שפות קלות". היוונים עשו זאת – ואנו רואים את התוצאות…
למי התכוונת, עמי, כשכתבת "בואו" ?
אהבתיLiked by 1 person
בשר סינתטי הוא בשר שיוצר במעבדה. בשר סינטתי, לעומתו, הוא בשר דמוי-סינטה, כמובן.
השאלה היא אם יצליחו לעשות את הבשר הסינתטי סינטתי.
אהבתיאהבתי
הכל אשמת אופיס !
אני אוהבת לכתוב בכתיב חסר ברוב הפעמים.
אבל כשאני כותבת אמא (אפילו עכשיו בתגובה שלי !) או אשה אני מקבלת סימנים אדומים שמראים שיש לי טעות כביבול 😦
שתהיה לנו שנה טובה.
אהבתיLiked by 1 person
שלום מר רוזנטל
לפני שנים, כתבתי קטע (משעשע ? ) על העברית החדשה
הנהו לפניך: (ולמי שחפץ לקרוא)
העברית החדשה.
מאחר ושפתינו העברית הולכת ומתחדשת לבקרים במילים וביטויים לא מובנים כמו "חמרמורת" ו"כזה כאילו" שללא ספק גורמים קשיים בלתי מבוטלים לעולינו החדשים והישנים, הרי שלפתח האלף השלישי למניינם, יש מקום לבצע כמה שנויים במבנה הסבוך של שפת עבר, (מלשון עברית( ולהקל על תלמידינו, מורינו ודוברינו.
הרעיון הוא לחסוך מהדורות הבאים את המלחמה המתמדת והמובסת ממילא של הדיבור והכתיבה בשפה תקנית תוך יצירת לשון קלה, נוחה ומובנת לכולם.
מובן שהשינוי אינו יכל להתחולל בבת אחת, אלא טיפין טיפין, שנה אחר שנה.
למשל, בשנה הראשונה, נתן לבטל את השימוש בזכר ונקבה במספרים. ממילא, השגרה נוטה ל: "שלש שקל" ו "עשר ילדים". הבה ניצור מצב שבו כל הספירה תהיה בלשון נקבה – ודי. (עלולה להווצר בעיה קטנה ב "אחד אלוהינו" לעומת "אחת אלוהינו" אבל זה יתפרש כשיפור בגישה השובניסטית הגברית, לטובת כולנו.(
לאחר כשתים-עשרה חודש של דרור וורבאלי שכזה, אפשר לנסות ולבטל אות אחת מה א"ב, שאינה נחוצה במיוחד ואינה מפריעה בהגייה. למשל, האות "ק". הרי "כּ" (דגושה( יכולה למלא את מכּומה בכּלות, מבלי לזעזע עמוכּות את שפתינו. מהלך שכזה יכֶּל ללא ספֶכּ על הפכּידות והכּלדניות שיחסכו תו במכּלדת וכּרוב לוודאי על רבים אחרים.
אחר-כך אפשר לוותר באותה מתכונת על ה "ע" ולהחליפה ב "א". ממילא, פרט למשוגאים אחדים האומדים אַל הגייה איברית נכונה של לשון אָמינו, איש אינו מדבר אוד ב "ע" גרונית. זיכרו כמה נכּודות איבדנו במבחנים בבית-הספר בשל השימוש באות הלא נכונה. לא-אוד !
גם את ה "ח" ניתן להמיר ב "כ" מאותה סיבה ובאותה כּלות. (הצרה הצרורה של "ח" של סיפא תהפוך ללא כּושי ל "אַך" פשוט ללא שינוי ברואַך הדברים(. שלא לדבר אל ה "ט" שתומר תמיד לאות "ת" שהרי אין כמותן לנֵתֵל אַל הכותבים באשר הם.
אם נצליאכ בככ, הרי שאנו בשלימ לשלב הבא: ביתול האותיות הסופיות )ך,ם,ן,ף,ץ( כתרומה ליצרני מכּלדות המכשב וכסכונ בזמנ.
כיסול ה "שׂ" השמאלית ושמוש ב "ס" תכתיה- לסימכת האמ היושב בציונ – הוא אניינ של מה בככ, כמו ביטול של ה "ב" הרפויה והאמדת "ו" במכּומה .
אד כּאנ כּוַר כסכנו כּשליש מאותיותינו. ניצול המכּומ לא יסולא בפז.
בֶּאֵצֶמ, כַּאווֹר כֶּאֵסרִמ שָנַ אפשר יהִהֵ לוָתֶל כִּמאַת לכלותִנ את ה א"ב המכֻּבַּל ולהשתמש באֹתִוֹת בֹּדדֹת עִמ כַמֶש -שש סימנֵ נִקֻד מֻסכַּמִמ. מַ דאתכמ אַל ספַ כּלִלַ ופשֻתַ כּמוֹ זֻ ? אנִ משֻכנַ שדוַר כזֵ יָכסוכ כּאֶסר שִאֻרִם בּלמֻד הספַ בּכל שָנָאַ בּוַתֵ-הספר וכנ יאלֵ את צִוּנֵ התלמִדִמ בּוכִנׂת הבָּגְרֻת לאֵנ שאֻר.
האִורִת תִהִהֶ שגֻרַ בּפִ כּל ללוֹ כָשַש לכּשֶל, והאכּדמיַ ללשונ תֻכל להַתמִא מִלִמ כָדָשות בּכַּלֻת מדהִמַ…
המצאת "הכּתִו האִורִ הכַדָש" תִכָּנֵס לסִפְרֵ ההִסתֹרִיַ כּאוֵנ דֶרֵכ בָּאווֹלוציַ של האַמ המתכָדֶש בארצ יסראל…
א. פרוינד
יומשנִ – אסרִמ ושלוש לכודש מרְצְ ה'תשנ"כ
אהבתיLiked by 1 person
בדיחות מסוג זה משעשעות אך מסוכנות – כמו בדיחות פוליטיות… יהיו כאלה שיקחו את זה ברצינות…
אהבתיאהבתי
כן דוד, זו לא בדיחה מסוכנת, זו אמת קיימת…
ע"ע "שתי שקל" (שנקל) ע"ע בצ'פר (בית ספר מינוס 'ית' ו סמ"ך) ע"ע 'גבוצת כדורגל' …
מציע לך לקרוא ספר בשם "גלגולי לשון" של גיא דויטשר.
אלישע.
אהבתיאהבתי
תוו עבדט עוטי בהמצה
אהבתיאהבתי
שלום למר רוזנטל.
מצאתי לנכון להפנות אליך שאלה שאלתית – שלא מצאתי לה תשובה, למרות חיפושיי (ביו"ד כפולה)
מדובר בערך המקובל בשפה המחשבית – LOG .
LOG IN ו LOG OUT הם מונחים מקובלים. המקור – אינו נהיר. האם זה שיבוש של ה LOGOS היווני ? (המונח LOGOS הוא רב משמעי, אבל אינו מתאים לכוונה המקובלת – כניסה ויציאה)
במאגר המונחים של האקדמיה, מצוי הערך בהקשר ל "פתח או סגור שיח" . האם – במקרה זה – שיח קשור לאחד מהפירושים של LOGOS (דיבור , מילה) ?
אשמח לתגובה ממך או מיודעי רזי האתימולוגיה.
א. פרוינד.
drfreund@zahav.net.il
אהבתיאהבתי
מה עם מישהו, כלשהו, משהו?
אהבתיאהבתי
מדוע השם אלתמן נכתב בתו ואילו אלטמן וגם אלטר בטית?
אהבתיאהבתי
מדוע השם אלתרמן נכתב בתיו ואילו אלטמו וגס אלטר בטית?
אהבתיאהבתי
כי כך נתן אלתרמן כתב את שמו בעברית. הרבה אחרים כותבים אלטרמן, כשם שישנם כאלה שכותבים אלתר וכאלה שכותבים אלטר. זאת בדומה ל-תרומפלדור או טרומפלדור.
אהבתיאהבתי
עצבנת אותי הפעם ברמות.מי שיודע עברית לא צריך כתיב מלא.קשקוש.והיריון זה מעצבן בטירוף כי זה פשוט לא נכון.ולא צריך 2 יודים.תכתבו נייייד אם בא לכם.זה לא לענייייין. הייייבנתם ? וכל עוכרי השפה כותבים דרמתי שזה פשוט בורות.
אהבתיLiked by 1 person
לכל אלא שמערבבים כנעני-פיניקי, רצוי להזכיר שהפינקים היו כנענים, אלא מאי שתי אותיות בכתב הפניקי "כ" ו"מ" התפתחו בשונה מהכתב שהיה בשימוש של יתר העמים באזור.
אהבתיאהבתי
רשומה מעניינת, כתמיד.
השיח בתגובות היה מענין לא פחות.
תודה!
אהבתיאהבתי
שמחתי לקרוא כתבה הדנה בעברית תקנית אך אינני יודעת איך להתמודד עם התאוריה של פרופ' גלעד צוקרמן הטוען ש "עשר שקל" "שש אלף" זה בסדר גמור.
אהבתיאהבתי
לא מצאתי את התאוריה של פרופ' צוקרמן. היכן ניתן לקרוא אותה?
אהבתיאהבתי
התיאוריה של פרופ' צוקרמן בספרו "ישראלית שפה יפה".
אהבתיאהבתי
איך נרשמים לאתר כדי לקבל את הכתבות?
Sent from my iPhone
>
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד אבל יש לי הערה קטנה.
"צורת הכתיב 'הכול' או 'יודע כול' הוא נחלתם של מדקדקים ועורכים לשוניים"
אם אני לא טועה, יש לכתוב "צורת הכתיב…. היא (ולא הוא) נחלתם של מדקדקים…"
אהבתיאהבתי
עיברית או עברית ?
והאם זה משמעותי ה " י " ?
אהבתיאהבתי
מדוע באות ת"ו במילה בינתיים ישנו דגש?
אהבתיאהבתי
טעיתי, רציתי לשאול למה אין דגש קל באות ת"ו במילה בינתיים.
אהבתיאהבתי
שלום יונה,
לפי החלטת האקדמיה ללשון, ניתן לנקד מילה זו גם בֵּינְתַיִם וגם בֵּינָתַיִם. אולי אין דגש ב-ת' בגלל הצורה השנייה.
אהבתיאהבתי
בנוגע לאישה \ אשה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91_%D7%97%D7%A1%D7%A8_%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%93
ויקיפדיה דווקא סותרים את הנחייתך.. מודה שכבר לא בטוחה מה לרשום ואיך.
אהבתיאהבתי
הייתי רוצה מענה לזה של מתי משתמשים באות י׳ ומתי היא לא צריכה להיות , מה הכללים? כמו שיש כלל לזיהוי שווא נע וכו׳.
אהבתיאהבתי
[…] ציבורית ששום סופרטאנקרים (״מֵיכל-על״ או אולי ״מֵכ-על״ בעברית?) לא יוכלו לכבות. עד […]
אהבתיאהבתי
[…] ציבורית שרק סופרטאנקרים (״מֵיכל-על״ או אולי ״מֵכ-על״ בעברית?) יוכלו לכבות. עד […]
אהבתיאהבתי
הערה: הכתב העברי של היום הינו כתב אשורי מרובע. שמות האותיות של כתב זה, נשארו כפי שנתנו להם הכנענים לפני כ-4000 שנים.
אהבתיאהבתי
אני אישית נוהג לכתוב דרמתי ולא דרמטי כי את הצליל t המוסף למילים ממין נקבה נכתב בעברית בת" ולא בטי"ת וכך אני נוהג גם במילים לועזיות ובניגוד למקרים במילים לועזיות שבהם הצליל t לא קשור לזה שהמילים ממין נקבה, ואילו אם יש במילה יו"ד לפני ה"א הנקבה והעיצור נשמט ולפני הצליל t יש תנועת e אני נוהג לכתוב את זה בצירי מלא (עם יו"ד נחה) ואחריו ת"ו, לדוגמה: תיאוריתי, אנרגיתי.
אהבתיאהבתי
איך רושמים הכרטיסים שלהם
כרטיסהם?
אהבתיאהבתי
אימא ולא אמא.
האקדמיה היא הקובעת.
אהבתיאהבתי
איך כותבים : היו היה פעם או היה היה פעם
אהבתיאהבתי
ואיך מומלץ לכתוב? אמנות התאטרון או אומנות התאטרון? תאטרון או תיאטרון?
אהבתיאהבתי
איך כותבים בעברית העיניים שלי?
אהבתיאהבתי
האם נכון לכתוב את הצירוף מילים : "מזה".
לדוגמא: "אל תעשי מזה סרט" או "אל תעשי מי זה סרט" מה נכון? ומה הסיבה.?
אהבתיאהבתי
שאלה, האם נכון לכתוב אתה הכרזתה ? המחלוקת ביני לבין מכר, שבזכר אין להוסיף בפועל בכתיבה ללא ניקוד את האות ה' בסוף הפועל לצורך הבחנה בין זכרה לנקבה,
אני טוענת שיש להוסיף ה' ב- אתה ובפועל לאחר האות ת', מי צודק ?
אודה לתשובתך, לא מצאתי התייחסות באתר האקדמיה
אהבתיאהבתי
מדוע מנקדים את המלים אמנם והכל בפתח ולא בחולם?
אהבתיאהבתי
אהבתי והשכלתי !
אהבתיאהבתי