לכאורה, הצבא חי ופועל בתוך מה שקרוי "שרשרת הפיקוד". יש היררכיה ברורה וחד משמעית, מפקד בדרגה גבוהה אומר למי שמתחתיו מה לעשות, מתי ואיך. זה עובד איכשהו בשעת מלחמה או בפעילות מבצעית. בחיי השיגרה של הצבא, שהם רוב זמנו של החייל, שוררת היררכיה שונה בתכלית, שאין לה עקבות בפקודות מטכ"ל: היררכיה של ותק, או בשפה הצה"לית: הפָּזָ"ם. בזמנים אלה אפשר לקרוא לצבא פָּזָ"מיסטאן, או פָּזָ"מלנד, או פשוט, ממלכת הפז"ם.
הפז"ם עצמו, מונח מפתח בשפה הצה"לית, גויס ממאגר ראשי התיבות העשיר של השפה הצבאית הרשמית, אבל שינה את משמעותו. ראשי התיבות "פרק זמן מזערי" מייצגים את הזמן המינימלי הנדרש לבעל דרגה לפני שיוכל לקבל דרגה גבוהה יותר. בשימוש הלא רשמי והנפוץ פירושם "כמה זמן נשאר לי עד סוף השירות". הפז"ם מתייחס בעיקר לחובה, ומייצג את הכמיהה המשותפת לכל חייל, גם אם הוא חדור רעל ומוטיבציה, לסיום השירות. לכבוד כל אלה הפיק המוח היהודי "אפליקציית פז"ם" לאייפון, המגלה לחייל בכל יום ובכל שעה כמה זמן נשאר לו לשרת.
הפז"ם הפך מילה לכל דבר, ויש לו הטיות והרחבות מכל הבא ליד. פז"מניק הוא חייל ותיק, פַּזֶּמֶת היא מחלת ההשתוקקות לסיום השירות. כאבים בעצם הפז"ם הם ייסורי החייל ששחרורו רחוק, ומכאן גם 'עָצָמוֹל', שהוא תרופה (שלא נמצאה עדיין) כנגד התופעה. פָּזָמוֹזָאוּרוּס הוא חייל ותיק מאוד ששחרורו קרוב. להתפַּזֵם פירושו להתעמר בחיילים שהשחרור שלהם רחוק, פָּזָמוּלֶדֶת היא מסיבה המציינת יום שנה לקראת השחרור, בדרך כלל שנתיים או שנה.
השפה הצבאית הלא רשמית מגלה שהוותק הוא מערכת היררכית אלטרנטיבית, הכוללת 'צעירים' ו'ותיקים'. ביחידות רבות, בעיקר יחידות שדה, למערכת הזו חוקים ברורים. על הצעירים מוטלות משימות מוגדרות כמו הכנת קפה, עבודות מטבח ועוד, וכן כללי התנהגות כלפי הוותיקים. בספר "גולני של מי" מתאר אור ספיבק את הטקס הקבוע של מעבר מ'צעירות' ל'וותיקות', וכן את הדרגות בשרשרת הוותק.
מספר השמות והכינויים שזוכים להם חיילים צעירים רב, ויש לו גם היסטוריה. מונח היסוד הוא, כאמור, 'צעירים'. אורך חיי ה'צעיר' שונה והוא נקבע על פי מסלולו הצבאי וכללי היחידה. הצעיר נידון 'לטחון צעירות', כלומר, למלא את המטלות המיועדות לצעירים. פקידה צבאית שזה עתה הגיעה למשרד קרויה פָקָצה, פקידה צעירה, מילה שהוסבה לשמן של כותבות הבלוגים הוורודים ברשת, וזכתה לראשי תיבות חלופיים: פרֵחה קטנה וצעקנית.
חייל צעיר קרוי גם צ'ונג, ראשי תיבות: צעיר ונוטף גרבר, ואולי רמז למעמדו של הפועל הסיני בשרשרת המזון בארצנו. רמז דומה מצוי גם ב'פיליפין', מונח שהודבק אף הוא לחיילים צעירים ומטורטרים. נוטריקון נדיר יותר הוא צלח"ד: צעיר לח ודביק, וכן צפל"ד: צעיר פעור, לח ודביק. חיילת חדשה היא 'במבה', לזכר הבמבה שזללה עם חברותיה במסיבת הגיוס. 'פעור' שייך לקבוצת הכינויים המדגישים את הבלבול וחוסר האוריינטציה האופייני לחיילים שזה עתה הגיעו לצבא. הפעור אינו מסוגל לסכור את פיו הפעור מרוב תדהמה, השוקיסט מצוי בשוק תמידי, וכמוהו הביטוי שיצא מהאופנה 'הֶלמוט', והמונח 'הלם של בקו"ם'.
כמה כינויים היסטוריים לחיילים חדשים הם ה'ביזבזים', ה'ביזונים', וכן 'בעלי סיומת בזזזז'. הכינוי האחרון ניתן בשנות השבעים, כאשר לבקו"ם הגיעו חיילים שמספריהם האישיים החלו בספרות 220. האסוציאציה ל"220 וולט" הביאה את הוותיקים מהם לעבור לאורך השורות בזמזום החשמול: בזזזזזזזזזזז. ביזבז הוא גם שם לתבלין תימני ירוק, ואילו הביזונים התגלגלו כנראה מחיל הים, שם נקרא כך חייל צעיר. זהו שיבוש של 'בילג'ון', מי שאמור לנקות את הבילג', שיפולי האונייה השקועים במים, והוא נקרא גם בקיצור, בּיבּ.
בשנות החמישים זכו החיילים החדשים לכינוי וויליסים, בעקבות המספרים האישיים המתחילים בספרות 44, ממש כמו מספרי הרישוי של מכוניות הוויליס הצבאיות. בשנות השמונים נקראו מתגייסים חדשים ליווייסים, מאחר שמספריהם החלו ב-501 כמו המספר המצוין על מכנסי הג'ינס. כינויים קלאסיים יותר הם "ירוקים", ביטוי רב-תרבותי, ו"בשר טרי", שמקורו באנגלית (fresh meat) והוא קיים גם בערבית: לַחמֶה טָרִיֶה. בראשית ימי צה"ל נקראו חיילים חדשים גִיזֶרים. ככל הנראה הכינוי הוא מורשת מהצבא הבריטי. בסלנג הבריטי geezer פירושו אדם מוזר או משונה.
כשהצעיר עולה בדרגה ומתקרב לוותיקות הוא ייקרא צב"ך, צעיר בכיר, וכמה מחובותיו המשפילות יוסרו. לוותיקים פחות שמות: ותיק הוא ותיק. הוא יכול להיקרא אחרי שנה גם 'אבא' ואחרי שנתיים 'סבא', מונחים הנהוגים בחיל הים. אמצע השירות נקרא בשנים רחוקות "להפוך תקליט", ובביטוי עדכני יותר: "לגעת בקיר", בעקבות משימת ריצה הדורשת מהחיילים לרוץ לקיר, לגעת בו ולחזור.
ותיק בסוף השירות, גבר בן עשרים ואחת המרגיש את כובד השנים והזקנה הצבאית קפצה עליו, נקרא בשמות מחמיאים כמו 'עתיק', 'עציץ', 'סרקופג', 'פז"ם זונה', וכאמור, פזמוזאורוס. המחזור האחרון לשירות קרוי בשפה יבשה מם-אלף, ובשפה יבשה פחות: מחזור זונה.
שלושה מונחי מפתח מספרים את סיפור הפז"ם. "טבלת ייאוש" מזכירה את סימוני האסירים בחדר כלאם. הקריאה "עוד … חודשים לַמַנאיֵיק", או לחילופין 'יא מָנאיֵיק', מתייחסת לזמן שנותר עד השחרור. מנאייק הוא ריבוי שבור של מניאק, גידוף צבאי נפוץ, המנאייק הם על פי אחת הגירסאות השוטרים הצבאיים שבפתח הבקו"ם. כל אלה מחווירים לעומת הקריאה החוזרת, הנשמעת בטקסי חיילים, בגרפיטי ובכל רחבי הצבא: "עד מתי!". בממלכת הפז"ם מותר רק לוותיקים לזעוק "עד מתי". יום לפני השחרור נוהגים בכמה יחידות להתקבץ לטקס "עד מתי", זורקים כובעים לאוויר, צועקים "עד מתי?", ועונים: "עד מחר!"
למיטב ידיעתי, הסיבה שקוראים לחיילות חדשות במבה (אחרי תקופתי כנראה) זה כי על חיילים צעירים היו אומרים שיש להם פז"ם של במבה.
או שזה נאמר כי במבה זה דבר קטן (ולכן צעיר), או כי זאת קונוטציה לתינוק של במבה (שוב משהו קטן וצעיר).
אני מניח שאת הסיבה שקוראים היום ככה לחיילות צעירות.
אהבתיאהבתי
"לגעת בקיר" מגיע מעולם השחייה, כשהנגיעה בקיר מסמנת את מחצית מקצה ה-100 מ'.
אהבתיאהבתי
ההקשר הצבאים הוא מהקד"ר הידוע של טירונים שכולל ריצה לקיר וחזרה
אהבתיאהבתי
ובהמשך לחיל הים , חיילים צעירים נקראו גם מסולשים, כיוון שהם עסקו במרבית זמנם במלאכת הסלא״ש.
שהוא ראשי תיבות לסולר , לכלוך , אבק ושמן. שהיו נפוצים ביותר בספינות.
אהבתיאהבתי
תודה רבה על התזכורת למשמעות הר"ת
אהבתיאהבתי
כהמשך לסלנג חיל הים, לא נשכח את הצעירים המסולשים , שהרי באו הם במלאכת הסלא״ש ברוב זמנם.
סלא״ש הינו ראשי התיבות לסולר לכלוך אבק ושמן.
אהבתיאהבתי
להתפז"ם יכול להיאמר במשמעות של חייל שמתיר לעצמו להתרשל בעבודתו בשל הוותק.
לצד בזז.. אומרים ש"צ [shetse] שפירושו 'שתוק צעיר'.
החל מן המחצית השנייה לשירות, חיילים נוהגים לשאת את הדיסקית הפוך (כלומר בצמוד לגב ולא לחזה), כדי להפגין ותק.
אהבתיאהבתי
האם נכון להגיד בעברית: שיהיה לך המון בהצלחה?
יהודה
אהבתיאהבתי
האם נכון להגיד בעברית: שיהיה לך המון בהצלחה?
אהבתיאהבתי
חובות משפילות (לא משפילים), לא?
אהבתיאהבתי
מה פירוש השם: הצ'ונג שהיה לעציץ
אהבתיאהבתי
למיטב זיכרוני (גבעתי, שנות התשעים), "מחזור זונה" הוא המחזור הצעיר שעתיד להפוך למחזור ותיק לאחר סבב השחרורים הקרוב – המחזור השלישי מתוך חמישה מחזורים בפלוגת חי"ר ותיקה.
אהבתיאהבתי
מאיר עיניים, במיוחד לאלה הנמצאים כבר במרחק של 60 שנה מן ההוויי הצבאי 🙂
אהבתיאהבתי
מד"ן נריה: חייל צעיר (צ'ונג), הופך עם השנים לותיק (עציץ).
אהבתיאהבתי
"מנאיכּ" הוא בערבית ריבוי שבור של "מַנְיוּכּ" שהיא נטיית הבינוני הפעול (הסביל) של הפועל "נַאכּ". יש סיבה טובה להפיכת הכינוי הזה לגנאי, ואפשר למצוא את הסיבה הזאת בכל מילון ערבי טוב בשורש נ-י-כּ. אני חושב שגם הדמיון ל"מנייק" (maniac) פעל כאן את פעולתו.
אהבתיאהבתי
הכי מצא חן בעיני הפזם זונה.הטבלאות ייאוש שעשיתי בצהל הוחלפו עכשיו בטבלת יאוש בעבודה.עוד 5 שנים על הזין..אגב,הייתי חלוץ כבר לפני שנות דור במיחשוב טבלות הייאוש עד לשניות."יש לך רק עוד, 15,552,000שניות,כלומר קטנות עד השחרור.כסף קטן(חצי שנה)
אהבתיאהבתי
ממש אין ברצוני להתרברב, אבל לפני קרוב ל-40 שנה כשבתי הבכורה שרת ה בחיל הים כבר עשינו לה בבית טבלת יאוש. המונח הזה מופיע כבר בספר דברי הימים…:)
אהבתיאהבתי
בגרסה שאני מכיר, כאבים בעצם הפז"מ הם דוקא נחלתו של הוותיק, שכבר פז"מ רב עבר על העצם שלו. מזכיר גם כאבי עצמות של זקנה.
אהבתיאהבתי
אכן, כאבים בעצם הפז"ם הם נחלתם של פזמוזאורוסים.
אהבתיאהבתי
י' פיסטון, ר' פיסטונים
אהבתיאהבתי
פוסט שלם על צבא ועוד לא דיברנו על ה"שביזות" הצבאית, החייל השבוז ועל השורש ש.ב.ז על הטיותיו השונות אשר יש האומרים שמגיע מר"הת של (ותסלחו לי) – שבירת זין.
אהבתיאהבתי
פוסט די גרוע. איפה רוביק?
אהבתיאהבתי
יש בפוסט הזה המון מן האמת…
אהבתיאהבתי