עולם החי, בארץ ובעולם כולו, מגוון מאוד, וגם די מבלבל. אלה מאיתנו שלא סיימו תואר בזואולוגיה מתקשים להבדיל בין שפן לארנב, בין צבי לאייל, ובין קרוקודיל לאליגטור. עניין הנמרים הוא המבלבל מכולם. מה ההבדל בין נמר לבין ברדלס? מה מחפשים בחבורה הטיגריס והצ'יטה? ומיהם הפנתרים, והאם הם באמת לא נחמדים? ותודה לזואולוג אבי ארבל שסייע במידע מאלף.
הפנתר, שנתן השראה לתנועות מרי בארץ ובעולם, הוא שם מטרייה לכמה וכמה חתולים גדולים ובראשם דווקא האריה. לצידו נוהמים הנמר, הטיגריס, היגואר ונמר השלג. הנמר המקראי כשמו כן הוא: מנומר, וכזכור הוא אינו יכול להפוך את חברבורותיו. שמו בלטינית ליאופרד: האריה המנומר. בתלמוד צץ לצידו נמר חברבורות אחר, הברדלס. במסכת בבא קמא במשנה נכתב "הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש", ללמדך שהנמר והברדלס אינם אותה חיה. הברדלס על פי תיאורו הוא הצ'יטה של ימינו, היונק המהיר ביותר עלי אדמות. ברדלס הוא גלגול של המילה היוונית פרדאליס, החיה המנומרת, שהיא, יש אומרים, גלגול של מילים שמיות מסוג "ברוד", כלומר, מנומר. הנמר החי בארץ נקרא בשם המדעי פנתר פרדוס נימר, כשהמילה נימר היא המילה הערבית לנמר.
בלבול נפוץ אחר הוא בתחום הזוחלים הגדולים, הלא הם התנינים. התנין המקראי הוא שם לכמה סוגי חיות, וביניהן גם סוג של נחש. בעברית החדשה מצויים זה לצד זה התנין והתמסח, ובשמות לועזיים, לא בהתאמה: האליגטור והקרוקודיל. תנין הוא שם קבוצתי לקרוקודילים מסוגים שונים, ולצידו נוצרה בעברית החדשה המילה הנרדפת תמסח, שמקורה במילה ערבית סורית, והיא מוכרת גם בשמו של "אגם תמסח" שבצפון תעלת סואץ. "נחל התנינים" הוא תרגום השם הערבי "ואדי א-תמאסיח", שעד ראשית המאה הקודמת היו בו תנינים.
האליגטור דומה לקרוקודיל, אך יש לו ראש קצר ורחב יותר. הוא חי בעיקר בארצות הברית, ובגירסה מוקטנת בסין. ברשומות המדעיות הוא אינו מוגדר תנין, אבל בפי העם התאחדו שני הסוגים.
בלבול לא קטן מצוי בקבוצת בעלי החיים מקריני הקרניים. מה לעזאזל ההבדל בין אֱיָל אַיָּל ואַיִל? אז ככה. אֱיָל איננו בעל חיים, אלא מילה נרדפת לכוח, כמו בשיר העתיק "עוז ואייל, כל אחד בחור חייל". אַיִל הוא בן זוגה של הכבשה, ראש העדר, ומכאן כלי המלחמה העתיק "אֵיל הברזל", שראשו היה ראש אַיִל. גם הטייקונים המודרנים, אֵילי הון ואֵילי תקשורת נלקחו מהווי הדיר. אַיָּל קרוי באנגלית deer, והוא נושא קרניים מסועפות, הנושרות כל שנה. בגרמנית הוא קרוי Hirsch, ללמדך שהרשלה האוסטרופולי הוא בסך הכל איָיל מסועף קרניים. האיָיל דומה לצבי, אבל הם אפילו לא קרובי משפחה. הצבי, הגאזל הלטיני-אנגלי, הוא קרוב משפחתה של הפרה. בערבית קוראים לרעייתו הצבייה ר'זאלה, שהיא גם כינוי לנערה יפה. בתקופת התנ"ך לא ממש הבדילו ביניהם, ולכן נכתב בשיר השירים "דומה דודי לצבי או לעופר איילים", כלומר, עופר הוא גור צבאים וגור איילים גם יחד.
אז איך קרה שהמילים אֱיָל, אַיָּל ואַיִל דומות כל כך? לא במקרה. צירוף האותיות א-ל בשפות שמיות שונות קשור בכוח רב, ומכאן גם המילים אֵל ואלוהים.
בלבול בלתי אפשרי ממש הוא בין הארנב והשפן. מדובר בשלושה בעלי חיים שונים: ארנב (ובעיקר ארנבת), ארנבון ושפן. הארנבת שמה באנגלית hare, הארנבון rabbit. ארנבונים בארץ יש רק בכובעי קוסמים וכחיות מחמד, הם חובבי סקס בכל יום ובכל תנוחה, ועליהם נאמר שהם מתרבים כמו שפנים. לעומתם השפן הוא בעל חיים אפור ושעיר החי בין סלעים, שמו באנגלית coney וגם hyrax, והוא קרוב רחוק של הפיל. ישראלים כמעט אינם נתקלים בשפנים, ועל כן הם שרים על "השפן הקטן", ומתכוונים בעצם לארנבון. לשפנפנות המועדונים עטויות האוזניים הארוכות קוראים במועדוני לאס ווגאס bunny, בעקבות שמו העממי של השפן דווקא. לבלבול הזה שורשים במקרא, שם השפן והארנב מופיעים בסמיכות בקבוצת החיות מעלות הגירה.
הצמד המבלבל האחרון הם העיט והנשר, שניהם עופות מן המקרא. הנשר הוא אוכל נבלות, ובאנגלית vulture, ובספר איוב נכתב עליו: "כנשר יטושׂ עלי אוכל". מן הפסוק הזה, ההופעה היחידה של השורש טו"ס/טו"שׂ במקרא, גזר ביאליק את המילים מטוס, טיס וטייס. הנשר הוא מקריח, ועל כן נוהגים לומר ששמו נגזר מנשירת השיער שעל ראשו, אבל הטענה הזו שנויה במחלוקת. הנשר אמנם אוכל פגרים, אבל זה לא הפריע לו להיחשב עוף מלכותי כבר במצרים. הנשר רחב הכנפיים הרשים גם את סופרי התנ"ך, והעניק מכבודו לנבוכדנצר, שכונה בלשון חז"ל, בעקבות ספר יחזקאל, "הנשר הגדול". מאוחר יותר זכה בכינוי הכבוד הזה הרמב"ם.
ומיהו העיט? בתנ"ך העיט הוא שם קיבוצי לעופות דורסים אוכלי נבלות, שאחד מהם הוא הנשר. רש"י מצא קשר מתבקש בין שם העוף לתכונתו וכתב: "העיט – הוא עוף, ועל שם שהוא עט ושואף הנבלות לטוש עלי אוכל", ומכאן שרש"י ראה בנשר ובעיט אותו עוף. העיט במובנו היום הוא עוף דורס הקרוי באנגלית eagle. שמו היווני דווקא מזכיר עיט: aetos, אף כי זה אינו מקורו. מקור השם העברי בפועל השמי עי"ט (ומכאן לעוט) שפירושו להתנפל תוך צרחה. המזרח מעריץ את הנשר. באירופה ובמערב בכלל, שם כמעט אין נשרים, העיט מוביל בסולם היוקרה. העיט הדו-ראשי הוא סמלה של האימפריה הביזנטית, והנשר האמריקני הוא בעצם עיטם, עיט ים.
רוביק רוזנטל / בלגן בגן החיות
דצמבר 25, 2012 על-ידי ravmilimteam
"נשר אמנם אוכל פגרים, אבל זה לא הפריע לו להיחשב עוף מלכותי כבר במצרים." – אין פה סתירה, בשל היותו של הנשר אוכל פגרים, ומכאן מסייע לתברואה, זכה לכבוד במצרים. המצרים חלקו כבוד לחיות שפעולתן שפרה את איכות החיים של בני האדם, למשל לחתול הבית, שהיה אחראי על הדברת מזיקים בבית ובחצר.
אהבתיאהבתי
עופות דורסים אינם אוכלי נבלות, אלא ציידים הניזונים מטרפם. שמם בא להם מהאופן בו הם צדים אותו – בדריסה.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%95%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%9D
אהבתיאהבתי
אנחנו ישראלים ואצלנו דווקא נתקלים כל הזמן בשפנים, דודי, עין גדי
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק. תודה.
למיטב ידיעתי השפנים בארץ נפוצים למדי ויש סיכוי רב יותר לפגוש בשפן סלע מאשר ארנבת.
אולי זה משום לשפנים יש מנטליות מעט פילית.
אהבתיאהבתי
חחחח
https://polldaddy.com/js/rating/rating.js
אהבתיאהבתי
מאמר מרתק.
דווקא נוצר לי הרושם שיש סיכוי רב יותר לפגוש בארץ שפנים מאשר ארנבות.
אולי זה משום שתפוצת שפני הסלע נרחבת, ואולי משום שיש להם מנטליות מעט פילית ואינם נוטים לברוח.
אהבתיאהבתי
נחל תנינים נקרא גם "זרקא", כלומר הכחול (ומכאן שם הכפר הידוא ג'סר א-זרקא). בקצהו יש תל קטן שליו היה ישוב רומי בשפ קרוקודילנופוליס, הוא תל-תנינים
אהבתיאהבתי
בוא לבקר באלון מורה סמוך לשכם ותראה המון שפני סלע.
אהבתיאהבתי
שכחת לציין שגם הציפור המופיעה על תווית בקבוקי ״בירה נשר״… היא בעצם עיט 🙂
אהבתיאהבתי
מאמר מצוין!
מסכים מאד שיש בלבול גדול בין החיות – לדעתי החמור ביותר הוא בין הארנבת לשפן (שאינו קרוב רחוק של הפיל, אלא ממשפחת הפיליים… זה רק אומר שהוא קרוב יותר לפיל מאשר לארנבת…)
ואין מנוס לכל ספר ילדים לצייר ארנב מצונן ליד מילות השיר השפן הקטן… כך שהטעות מוזרקת לילדינו ישירות לוריד, כבר מגיל 0.
רק הגישה המתנשאת לתנ"ך פגמה מעט בטעם הטוב של המאמר בעייני:
"בתקופת התנ"ך לא ממש הבדילו ביניהם, ולכן נכתב בשיר השירים "דומה דודי לצבי או לעופר איילים", כלומר, עופר הוא גור צבאים וגור איילים גם יחד"
נשמע ש"כותב התנ"ך" לא היה חכם במיוחד… קצת שטחי לא?
הפסוק נותן שני דימויים כדי לתאר את הדוד: צבי, ועופר איילים. כלומר, (לעניינו של המאמר) עופר הוא הבן של האיל. זה לא אומר שצבי ואייל זה אותו דבר. אחרת למה הפסוק מזכיר את שניהם? או שאולי הפסוק מתלבט איתנו…? אולי התנ"ך רוצה לשאול אותנו, החוקרים החכמים, אולי אנחנו יודעים: לצבי או לעופר אילים? אולי אנחנו נדע למי דומה הדוד…
פשוט לקרוא את המלים של הפסוק ולא לכפות ביקורתיות תנ"כית שלא שייכת.
קצת ענווה מול ספר הספרים… במיוחד שמדובר בשלמה המלך שכתב את שיר השירים, החכם באדם… קצת כבוד לבנאדם.
ובכלל.. למה לכפות עליי, הקורא, את שיטת הפירוש המזלזלת של הכותב לתנ"ך? רק רציתי להשכיל וללמוד על הטעויות שאני וכולנו עושים כשאיננו מבדילים בשפה העברית בין בעלי חיים שיתכן שאין ביניהם באמת קשר זיאולוגי קרוב כלל. למה מהדלת האחורית אני צריך גם לקבל שיטת פרשנות לתנ"ך?
אהבתיאהבתי
מסכימה עם כל מילה…
הפרשנות זועקת מהמאמר, וחבל…
אהבתיאהבתי
"וכזכור הוא אינו יכול להפוך את חברבורותיו"
אני מניחה שאתה מתבסס על הפסוק "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ, וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו" (ירמיהו כ"ג, י"ג), אולם בפסוק זה, המילה נמר אינה שם של בע"ח, אלא פועל, מלשון להמיר, והוא הולך על הכושי. כלומר, הפסוק שואל – האם יכול כושי להפוך את עורו, או להמיר (להעלים/למחוק) את חברבורתיו?
ההסבר (המפתיע) הזה מופיע במפורש בתלמוד הבבלי, מסכת שבת דף ק"ז.
אהבתיאהבתי
מעניין… ומהן חברבורותיו של הכושי? אגב, ברשימה "למי קראת כושי" (5 פברואר 2012) כותב רוביק רוזנטל, בין היתר: "ירמיהו שואל, כידוע: "היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו"? רד"ק מפרש: "כי דבר טבעי הוא השחרות בכושי ואינו דבר מקרה ולא יסור ממנו לעולם, וכן החברבורות בנמר, כן הרשע לא יוכל לסור מכם כאילו הוא טבעי בכם"."
אהבתיאהבתי
חברבורה פירושה חבורה (מכה, פצע).
התלמוד במסכת שבת דף ק"ז אומר כך (המלים בסוגריים הן פירוש של התלמוד עפ"י מהדורת שוטנשטיין):
"מנין לחבורה שאינה חוזרת (מנין לנו מן המקרא שחבורה נחשבת חבורה רק אם אינה חוזרת)? דכתיב (ירמיהו יג) היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו. מאי חברברתיו (מה פירוש המילה "חברבורותיו")? אילימא דקאי ריקמי ריקמי (אם תאמר שהכוונה לנמר ממש שעורו מנומר בכתמים בגוונים שונים) האי ונמר חברברתיו נמר גווניו מבעי ליה (במקום "ונמר חברבורותיו" היה לכתוב לומר "ונמר גווניו", שהרי לא מצינו את השם "חברבורה" במשמעות של כתם צבעוני!) אלא (אין הכוונה לנמר ממש ולכתמיו המגוונים, אלא כך פירושו: "היוכל להפוך כושי עורו, או יוכל אדם להמיר את חבורותיו ולהחזירן לקדמותן"? נמצא הכתוב מלמד שהחבורה היא) ככושי – מה עורו דכושי אינה חוזרת (להיות בצבע אחר) אף חבורה אינה חוזרת (לקדמותה)".
כפי שניתן לראות, הפירוש הזה לפסוק הוא קריטי לפסיקת ההלכה בנושא חבורה בשבת.
אהבתיאהבתי
הדיון התלמודי מרתק אך הוא בהחלט מוציא את המקרא מידי פשוטו, ויש לראות אותו כמהלך דרשני. הטקסט בנוי במתכונת מקראית נפוצה של תקבולת שלה פועל משותף :היהפוך, ומכאן תקבולת כושי-נמר, עורו-חברבורותיו. חברבורה וחבורה קשורות ככל הנראה במקור שמי משותף, אך אינן זהות במשמעות, ולשורש משמעות לעיתים של צבע ופסים (כמו במקרה חברבורה) ולעיתים של פצע (כמו במקרה חבורה). הפועל נָמֵר אינו קיים בעברית ואינו מתאים לשורש (מו"ר). קיים פועל מקראי נדיר בנפעל : נָמַר שפירושו הוחלף אך הוא אינו מתאים לטקסט, שהרי אם כוונתו לכושי או לאדם כלשהו היה צורך בבניין פעיל (ימיר חברבורותיו), ואם לחברבורות – נדרשת צורת רבים (נמרו חברבורותיו). מכל מקום, גם רד"ק, גם דיונים דרשניים אחרים וגם הפרשנים המודרנים רואים בפסוק את מה שהוא מספר לנו: לנמר יש עור מוכתם בחברבורות, והוא אינו יכול לשנות את עורו
אהבתיאהבתי
יהונתן שלום
התנ"ך הוא אחת היצירות המופלאות והמושלמות בתרבות האנושית, וגם יסודה של העברית שאנו מדברים היום. שיר השירים שממנו מובא הפסוק בענייני העופר והצבי הוא בעיני ספר שירה עליונה, שיר הלל לאהבת גבר ואישה. אין כאן כל זלזול אלא אהבה וכבוד. אבל, מה לעשות, יהונתן, התנ"ך איננו ספר זואולוגיה, אלא אם תטען למשל שהתנין הוא גם נחש וגם תמסח באותו גוף. ההבחנה המקראית בין עיט לנשר אינה עומדת במבחן הידע הזואולוגי שיש לנו היום, ובאשר לעופר, הוא בשיר השירים גם גור האייל וגם גור הצבי (שני עופרים תאומי צבייה), ממש כפי שנכתב למעלה. הניסיון להפוך את התנ"ך בכוח לספר היסטוריה ומדע אינו עומד במבחנה של שום ביקורת, ומפחית מערכו הספרותי, המוסרי והמיתי. ובאשר לשלמה המלך, יהונתן, עם כל הכבוד למסורת, שלמה המלך לא כתב את שיר השירים, וגם לא קרא אותו.
אהבתיאהבתי
לרוביק
רבים מאתנו גדלו על האמונה כי שיר השירים נכתב על ידי שלמה המלך. לדעתי, אם הוא לא קרא אותו – הוא הפסיד. אבל נא אמור לנו מי כתב אותו ולמי מגיעה ההערכה שאנו חשים ליצירה זו.
אהבתיאהבתי
לרות,
חקר המקרא הוא רחב מיני ים. התנ"ך נכתב לאורך כ-800 שנה על ידי סופרים שונים ונערך על ידי חיבור מקורות שונים, ולא כספר אחיד שנכתב מול שולחן כתיבה ממוחם הקודח של סופרים בודדים. על שיר השירים נעשו מחקרים רבים ויש דעות שונות לגבי התקופה בה נכתב, אך מוסכם שכותבו אלמונים, או כמה כותבים אלמונים. אין כל בסיס מחקרי הקושר את הספר לשלמה ובמקורות עצמם קיים ויכוח על משמעות הצירוף "אשר לשלמה" והאם משמעותו באמת ששלמה הוא הכותב. אין להלין על הקדמונים שרצו להעניק לשלמה יכולת כתיבה מופלאה נוסף לכל מעלותיהם, אבל אין לזה בדל בסיס במחקר כלשהו של המקרא. מעבר לכל אלה, גם ההיגיון הפשוט חשוב. עלייך לשאול את עצמך האם יתכן שאותו אדם כתב פואמה ארוטית על פי כל דקדוקי השירה המקראית, ספר פתגמים המבטא חוכמה עממית העוברת מדור לדור כמו משלי ולעולם אינה יצירה של אדם בודד, וספר הגות פסימי שניכרת בו רוח חוכמת יוון כמו קוהלת.
אהבתיאהבתי
לרוביק ולרות
הטענה העיקרית שלי (כנראה לא הבהרתי את עצמי) היא:
מה למאמר בנושא עברית ולהשקפה על לימוד תנ"ך?
אני לא חושב שזו הבמה הנכונה להשמעת דעותיי ודעותיך בעניין לימוד תנ"ך והיחס אליו. לכן אני כלל לא עונה לטיעונים בדבר מי כתב מה ואיך.
רוצה להקנות לי ידע בעברית? רוצה אפילו להביא ראיות מהתנ"ך? לך על זה. אני אקרא בשקיקה. אגמע את דבריך. אבל למה להכניס לי (ולאחרים) דעות בעניין היחס לתנ"ך? זה לא המקום, ובעיניי זה לא ראוי. באתי לפה כדי להרחיב את דעותיי בעניין שהוזכר בכותרת המאמר. בעיניי, לשלב את דעותיך בעניין היחס לתנ"ך (ובודאי כשידוע שהנושא הזה טעון מאד) הוא כמו להכניס דעות פוליטיות שאינן קשורות לנושא. ובעיני זה גם לא מקצועי.
הטענה לא נטענת כלפיך באופן אישי. צר ומר לי על כי זו התרבות התקשורתית שאני צורכים. נמאס לי כצרכן "ללכת על ביצים" כשאני נהנה מאיזה ספר/מחזה/סרט. מכל יוצר "נשפכת" הדעה על איזה נושא רגיש בציבור. וע"י שהוא מעלה את דעתו ואמונתו כדרך אגב לבסיס יצירתו, אין אני יכול לנוח ולהתרפק על יצירה בלי להיות ביקורתי…
תנו לי לצרוך תרבות בשקט.
יהונתן
אהבתיאהבתי
אני מחזקת את ידי יהונתן כאן, ורוצה לשאול שאלת תם: על מה ביססו אותם חוקרים את קביעותיהם המלומדות באשר למספר המחברים האלמונים של שיר השירים, או של כל ספר אחר בתנ"ך? תסכים איתי, רוביק, שכל מה שעמד להם הוא שכלם האנושי על מגבלותיו והם ביססו את דבריהםההתרשמויות שלהם לאור השוואות סגנוניות כאלה ואחרות, מתובלות בקורטוב של ניחוש מלומד?
כחלומר: תסכים איתי שאין לראות בדבריהם אמת מוחלטת, גם אם הם "חוקרים" מדופלמים ומהוללים ששמם הולך לפניהם?
אהבתיאהבתי
גם אני מחזק את ידיו של יהונתן,
לא יתכן שאדם המאמין בנבואה ובחז"ל ובמסורת היהודית המפוארת ימנע מקריאת מאמריו המרתקים של רוביק בגלל שאלות של השקפה.
הנושא לא שייך לשאלות של לשון,
ובכלל כל הנושא של זיהויין האמיתי של בעלי החיים התנכיים לוקה בחסר ובבלבול, והמחקרים של היום יתדותיהם ברובם אין להם על מה שיסמוכו,
ולכן נא להפריד בין עניינים שאין להם קשר
אהבתיאהבתי
תיקון טעות: *על* ההתרשמויות שלהם, כחלומר=כלומר
אהבתיאהבתי
יש לי פטנט שעוזר להבדיל בין המכרסמים: ש-פן =ש-יניים, א-רנב =א-וזניים. לארנב (וגם לארנבון) יש אזניים ארוכות. ואנקדוטה נוספת: שמתם לב שרק בישראל קוראים ללהקה the eagles שזה עיטים "הנשרים".
אהבתיאהבתי
בכל דיבור או מאמר שנכתב ע"י אדם מובעת דעתו ,אין דיבור "טהור" ואובייקטיבי באמת. כי אנו מדברים מתוך עצמינו ולא מתוך ענן.
לגבי שיר השירים המילים והביטויים שבו מסגירים תקופה מאוחרת יותר בבית ראשון(וכן מוזכרת תרצה-שומרון,שלא מזמן שלמה:"יפה את כתרצה נאווה כירושלים"), ואילו לשון קהלת ותוכנה שייכים בכלל לתקופת בית שני.
אהבתיאהבתי
עדנה שלום
כמובן שלא אסכים אתך. חקר התנ"ך הוא תחום מפותח מזה מאות שנים, בנוי על מחקרים מעמיקים, בדיקת כתבי יד, השוואות היסטוריות, ארכיאולוגיה, שפה. תילי תילים של ספרים נכתבו עליו, פקולטות מחקר בכל העולם מוקדשות לחקר הספר המופלא הזה, כל דמות, ספר ופסוק בו נחקרו. אנא צאי לספריות, למדי, היחשפי לעושר המחקרי הזה, אני בטוח שתלמדי מכך שהתנ"ך הרבה יותר מעניין ועשיר מכל מה שידעת עליו, וחשוב ועמוק יותר מאלה המנסים לאכוף עליו אמונות תמימות ההופכות כל אגדה, משל ופסוק לאמת היסטורית.
אהבתיאהבתי
לרוביק וכל הכותבים – אני פשוט נהנה ומחכים מקריאת המאמרים והתגובות. אני לא מכיר אף פורום אחר (אני מניח שיש, פשוט לא נתקלתי), שהשיח בו מרתק, תרבותי ומגובה בטיעונים מבוססים כמו זה. וכל זאת בעברית טובה! ממש שמורת טבע. תענוג לקרוא, ותודה לכולכם.
אהבתיאהבתי
לכל המתלבטים מי כתב את התנ"ך, במבוא של ספרי דעת מקרא יש חלק שלם שעוסק בשאלה הזו. מי כתב את כל חלק, עם הסתכלות בכל ההיבטים המדעיים לצד מסורת עם ישראל המבוססת על אחד מדפי הגמרא שם יש התייחסות למסורת מי כתב איזה ספר כמו למשל שירמיה כתב את ספרו (ירמיהו) ואת מלכים, שמואל כתב ספרו שופטים ורות וכד'. ממה שהבנתי כשקראתי את החלק הזה במבוא לספר שמואל אין הכוונה ששמואל כתב ממש את כל החלקים בספר (שמסתיים אחרי מותו, דבר שוודאי לא נעלם מעיני כותבי הדף בגמרא) אלא הוא ותלמידיו שקרואים על שמו (והם ממשיכי דרכו). לעניין הבלבול כיצד אותו אדם כתב שלשה ספרים כ"כ שונים, אין בכך שום ראיה (וגם במסורת התייחסו לזה לפי תקופות שונות של חיי שלמה), גם בימינו ניתן לראות סופרים שכותבים ספרי מופת לצד ספרים הרבה פחות טובים ואם תרצה אז סטיבן שפילברג מביים סרטי ילדים לצד סרטי מופת. כמו כן במסורת התייחסו לכתבי שלמה גם לפי מי היו הנמענים. ספר קהלת הם אותם ההגיגים שנלמדו בפני האנשים והמלכים הזרים שבאו לשמוע מחוכמת שלמה (מתואר במפורש בספר מלכים שבאו זרים לשמוע מחוכמתו), לכן גם אין פלא שבחלק מהקהילות הוא נקרא בסוכות שמיוחס לחג של שבעים האומות. כמו כן לא מן הנמנע ששלמה השתמש בכוחו כמלך ומינה אנשים שונים לכתיבת ספרים שונים והמלאכה קרויה על שמו בגלל היד המכוונת העריכה ועצם המחשבה (בערך כמו שהיום להבדיל חברה כותבת תוכנה ע"י עשרות או אפילו מאות אנשים שונים)…
דבר אחד אחרון, העובדה של מי כתב אינה כ"כ רלוונטית. והשיוך של מי כתב את איזה ספר אינה חייבת להיות אמיתה אלא אפשר להבין שעורכי התנ"ך שייכו את הספר לכל אחד מהספרים כחלק מאותו המסר שברצונם היה להעביר לדורות בעת סגירת התנ"ך.נראה לי שדי ברור שאם היו אומרים שאת שיר השירים כתב איזה סנדלר לרעייתו האפקט היה אחר מאשר שלמה שכתב אלגוריה על יחסי האל ועמו. אם תרצו , ניתן לראות את זה כאומץ והליכה הרבה לפני הזרם הכלל עולמי של עורכי התנ"ך, משהו המקביל לאיך שמעריכים אומנות בימינו …
אהבתיאהבתי
רוביק שלום,
לצערי עדיין לא הצלחתי להבין מה נמר- אם לנמר יש חברבורות, זהו צ'יטה.
כך שלנמר של ימינו נותר רק לקרוא "ברדלס", לא?
אהבתיאהבתי
מניין ש-bunny הוא כינוי עממי לשפן דווקא? למיטב ידיעתי זה כינוי עממי לארנבון או סנאי.
אהבתיאהבתי
אברהמס,
אז אתה טוען, אם הבנתי נכון, שלא נטען ביהדות שהייחוס המסורתי של ספר מסויים לכותב מסויים (ייחוס שגם ממקם אותו בתקופה מסויימת) הוא בהכרח נכון עובדתית? כלומר, לפי דבריך גם יהודים מאמינים יכולים לקבל כאפשרית טענה – שחלק מהספרים בתנ"ך נכתבו בימי בית שני, למשל?
רק כדי לדעת אם הבנתי נכון.
אהבתיאהבתי
אכן מאמר מעניין וחשוב. לי כאקולוג (בעל הכשרה זואולוגית) ואיש חינוך בעברי הוא לא חידש כמעט דבר, אבל שמחתי לראות שהטעויות הרווחות בציבור בכלל ובספרות הילדים בפרט מטרידות לא רק אותי. בשנה האחרונה כתבתי מספר כתבות העוסקות בדיוק באותו הנושא בעלון המקומי של קיבוץ חצרים בו אני חבר. בכתבות הללו דנתי באבחנה הזואולוגית והלשונית של כמעט כל מה שרוביק רשם (למעט התנין) אך בזוגות מבלבלים נוספים: קרפדה-צפרדע, זחל-תולעת, אפרוח-גוזל, חולד-חפרפרת ועוד כמה. אני מכנה את התחום הנ"ל "אוריינות זואולוגית" ומשתעשע ברעיון להוציא ספרון להורים ולילדים על נושא זה. אשמח לתגובותיכם….
אהבתיאהבתי
לאודי שלום, תכתוב את הספר, בשפה ברורה ועם תמונות, וגם קצת הומור לא יזיק, רעיון מעולה, בהצלחה אורנה
אהבתיאהבתי
לאורנה ולשאר המגיבים: תודה על התמיכה. הרעיון יצטרך לחכות מעט להגשת הדוקטורט עליו אני שוקד בימים (ולילות) אלו. מקווה שהניצוץ יישאר דולק ומעט רוח תפיח בו חיים גם בעוד מספר חודשים. בינתיים אשמח לענות על שאלות זואולוגיות ו/או לשוניות (והכי טוב – שילוב של שני התחומים) כמיטב הבנתי והשכלתי. חורף שמח לכולכם….
אהבתיאהבתי
מאמר מעניין ומחכים – כמה הערות ברשותך מר רוזנטל:
1) ברדלס כמי שמצויין במשנה הוא ככל הנראה לא החיה אותה אנו מכנים היום בשם ברדלס (קרוב של הנמר, ממשפחת החתוליים כפי שציינתה) אלא הצבוע, כנראה צבוע מפוספס שנמצא עד היום בארצינו.
2) שפן – ישנם 2 סוגי שפנים בעולם שפן סלעים שנמצא בארצינו ושפן עצים שחי באפריקה (ויש גם שפן ערבה).
ישר כח
אהבתיאהבתי
רשימה מרתקת, תודה רבה. עושה סדר בכמה עניינים.
מה באשר לעפרה [שמי עופרה ואני כותבת ב-ו' משום הכלל שכללי כתיב חסר אינם חלים על שמות פרטיים ולכן מוסיפה ו'], האם ייחוסה כייחוס העופר?
האם אפשר יהיה להתייחס באחת מהרשימות הבאות להגיית מילים כמו מגיע, מכיר, מלית, בקתות, אמנות [!!!!!! מדוע עמיתה וחברה שהיא חוקרת אמנות מספרת לכולם שהיא חוקרת Aמנות??? האם לא מדובר בקמץ קטן שדינו כדין חולם וזוהי Oמנות? ומה באשר להורים שכותבים לכל הורי הכיתה : "ביתי איבדה את האיי-פון". האם הבית בו הם מתגוררים איבד או הבת שלה? ומדוע לכולם יש מכנס ולי מכנסיים? ומדוע הם יפות ואצלי-יפים? האם אתם מרכיבים משקף או משקפיים אני מרכיבה משקפיים [גם לקריאה ולגם לראייה, למצער].
אם עשיתי עוול למי מן הקוראים -קבלו התנצלותי. אני לומדת מכולם וגם לשוני אינה חפה מטעויות.
כל טוב,
עופרה מ.כ, חוקרת ספרות
אהבתיאהבתי
מה עוד נותר אם לא להאזין לשיר הזה?:
http://matanashkenazy.bandcamp.com/track/–12
אהבתיאהבתי
רוביק, מאמר יפה מאד, מעניין ומאלף. כשעבדתי כמרצה לשפה העברית באוניברסיטה של פלורידה אתגר אותי ראש החוג ליהדות לגבי זהות התנין המקראי. פניתי לפרופ' יהודה ורנר, שהיה מרצה שלי לזוחלים (בחוג ל
זואולוגיה) בירושלים, והוא ענה שאם במקרא הכוונה אכן הייתה לתנין – הוא היה הקורוקודיל האפריקני שחי בנילוס. ראש החוג התאכזב קשות, הוא קיווה שהתשובה תהיה האליגטור האמריקני שעל דגל האוניברסיטה….
אהבתיאהבתי
כדי לפתור את בעיית השפן/ארנב אני קורא לייצור (בד"כ זה בעל האזניים הארוכות): "שְפַרְנֶבֶת", ובאה לציון גאולה…
אהבתיאהבתי
גם אני! אבולוציה מתכנסת?
אופס, אמרתי אבולוציה?
אהבתיאהבתי
"לשפנפנות המועדונים עטויות האוזניים הארוכות קוראים במועדוני לאס ווגאס bunny, בעקבות שמו העממי של השפן דווקא" –
וצ"ל "שמו העממי של הארנבון דווקא".
אהבתיאהבתי
יהונתן – אי אפשר לצורך "תרבות" בלי כל המטען שלה. אין תרבות – ודאי לא תרבות יהודית – בלי המטען המקראי, על כל פרשנויותיו.
ועל אחת כמה וכמה שאי אפשר לקרוא ולכתוב שום דבר על השפה העברית בלי להידרש לפרשנויות מקראיות – כאלה שימצאו חן בעיניך וכאלה שלא.
אהבתיאהבתי
אז איך קוראים לעוף שבאנגלית הוא נקרא hawk. אני חשבתי שזהו עיט. הוא גדול יותר מהבז (falcon) והוא דומה בגודלו לנשר. אך הנשר מהסמל של ארה"ב נקרא bald eagle למרות שהוא לא קרח ולמרות שהוא לא דומה לvulture. האם יש בלבול גם בשפה האנגלית?
אהבתיאהבתי
שלום רוביק,
לענין הפתיח "עדנה שלום", הרשה לי להעיר: אני מטלפן לעדנה, שומע קול נשי מעברו האחר של הקו, זה לא וידאו צ'ט וכיוון שאינני בטוח שעדנה ענתה לי אז אני שואל: "עדנה"? נענה בחיוב ואז ממשיך ברב נימוס: "שלום"! כך מתחילה שיחת טלפון. במכתב או במפגש פנים אל פנים, יש לומר, לעניות דעתי, "שלום עדנה".
אז שלום רוביק ושלמי תודה על כיף בלתי נדלה שאתה מתמיד להעניק לכולנו!!!
אהבתיאהבתי
ליהונתן
אחרוג מעט מנושא המאמר ואתייחס לדבריך כי קשה לי להתאפק. אתה רוצה לצרוך תרבות בשקט בלי להחשף לדעותיהם ה"לא רלבנטיות" של היוצרים אבל אתה שוכח שכל מהות היצירה התרבותית היא להביע דעה – את דעתו של היוצר!
אם אתה מעוניין ב"תרבות" ללא דעה תיאלץ להסתפק במה שמציעה לך הוליווד (ואפילו שם כדאי לך להיזהר)…
אהבתיאהבתי
שפני הסלע נצפים באמת באיזורים הרריים וסלעיים. הם קטנים יותר ואזניהם קטנות, לעומתם הארנבים/ות הם ארוכי האזניים והזרירזים, נמצאים בשפלת החוף והפנימית. באיזורי הפרדסים והמטעים, מסתנוורים בלילה מאורות המכוניות וזוקפים את אוזניהם הארוכות. (גם הם אפורים חומים בהירים, (לא לבנים כמו הארנבונים המבוייתים…).ורצים ובורחים מפוחדים במהירות .. נאמנים לתדמיתם….
אהבתיאהבתי
יהודים!!!!!!!!!!
העיירה בוערת ואתם מתפלמסים בחרי אף.
רוביק כתב מאמר יפה ומאלף ובואו נגיד שהוא לא מושלם. רק 98%.
אז מההההההההההההה קרהההההההההההההההההההה?????
כל אחד קוטף חוטף קולע לו זר
ורק למוישל'ה לא נשאר
הלךהלך-הלך עד שמצא !!
אז חאלאס עם הקשקשת.
אהבתיאהבתי
רבקה
לאודי רעיון מצוין, אשמח לאייר ספר כזה.
אהבתיאהבתי
נראה כי שם החיה על בלבולו מקביל להוויתו.
כשם שחתוליים הם ציידים חמקנים כך שמם ופרסומם בעולם
אהבתיאהבתי
לאריאל ולאודי
ברדלס שידוע גם בשם צ'יטה, הוא הבעל החיים המהיר ביותר (במדידות האחרונות הגיע עד 120 קמ"ש). הוא חי בסוואנות של אפריקה ומאופיין בראש יחסית קטן, בית חזה גדול וטפרים שאינם נשלפים. הוא בסכנת הכחדה רצינית, בעיקר משום שכל הברדלסים הם קרובי משפחה…
הנמר לעומת זאת, שייך למשפחת הפנתרים שכוללת בתוכה גם את היגואר (עוד חתלתול מגודל ומנומר שחי בדרום אמריקה). לנמר יש הרבה תת מינים והוא כשלעצמו חיה לילית למעדיפה להיות רוב הזמן על העצים וגם לגרורלשם את טרפה, הרחק מצפרני האריות והצבועים.
אודי, רוצה ללכת יחד על הספר? אני חושבת שזה רעיון נהדר! 🙂
אהבתיאהבתי
עוז ואייל, כה לחי בחור חייל (ולא "כל אחד")
אהבתיאהבתי
מאמר חביב בנושא דומה: http://www.haayal.co.il/story_64 – עוסק בשאלבה למה חלק מהחיות זכו לעִברות שמותיהן ואחרות לא.
אהבתיאהבתי
אודי, אני ארכוש את הספר! ישר כח
אהבתיאהבתי
אם זכרוני אינו מטעני, כשקראתי פעם תרגום ישן ויפהפה של "מובי דיק", השתמש המתרגם במילה תנין כשדיבר על מה שאנחנו קוראים לו לוייתן. בראשית הספר הוא גם מצטט כמה פסוקים מהתנך שקשורים לתנינים ומייחס אותם ללוייתן. האם יש קשר לשוני כלשהו בין תנין ללוייתן?
אהבתיאהבתי
כמה חבל שדתי נשאר דתי נשאר דתי, ותסלחו לי על כך שזה לא "פוליטיקלי קורקט" אבל אי אפשר להמנע מכך שהשיח הפך לויכוח שלא לעניין על מי כתב את התנ"ך או חלקיו.
אז כל החרדים [ לכבודו של הספר כמובן ] יכולים להמשיך לחשוב שהוא נכתב בידי הגבורה או שלמה [ שהיה בסיכומו של יום, מבחינה הסטורית, מלך די אידיוט ]כמו שהם יכולים לחשוב שהרב עובדיה הוא ספר תורה מהלל, ושל"רנטגן" יש תכונות ניסיות ושאפשר להתעבר מלהשתטח על קברי צדיקים ללא זכר משתטח ליד.
נותרו כמה שאלות זואולוגיות וכדאי להזכיר לעניין משפחת הפנתרים שמה שמכונה אצלנו "טיגריס" שהוא בעצם שם לטיני לנמר, מכונה באנגלית "נמר בנגלי" [ היינו מבנגל שבהודו ] וכי בגמרנית למשל, פנתר הוא שמו של מה שאנו קוראים "נמר".
אהבתיאהבתי
החיות הן חיות באשר הן והבלבול בשמות נובע משפע המקורות שעסקו בהן.
אחת הסוגיות שנותרה במחלוקת היא צורת הנקבה של חיות מסויימות. על הארנב והארנבת כבר דובר לעיל, אבל החתול, למשל, נותר כאניגמה. לא מכבר קראתי מאמר בפרסומים של האקדמיה ללשון העברית על הגלגולים (9 נשמות…) של היצור המיילל. סה"כ הדעה הרווחת היא שהכינוי לחתול אינה ברורה. חתול או 'חתולה' (במלעיל) ? חתולים או חתולות ?
עוד סוגיה מעניינת היא שמה של החיה המכונה דרבן. עד לא מכבר היה מקובל הערך דורבן DURBAN לתאור אותו ייצור רב-קוצים ואילו דרבן DORBAN היה כינוי ל SPUR . האקדמיה איחדה את המונחים. נותרה – בלתי פתורה צורת הרבים לשני הערכים (וגם האקדמיה לא הניבה מענה ראוי- למרות פנייתי) "דורבנים ? דורבנות ?
אלישע.
אהבתיאהבתי
[…] 25 דצמבר 2012 … כלומר, לפי דבריך גם יהודים מאמינים יכולים לקבל כאפשרית טענה – שחלק …. עד לא מכבר היה מקובל הערך דורבן DURBAN לתאור אותו ייצור רב-קוצים ואילו דרבן …מתוך רוביק רוזנטל / בלגן בגן החיות | בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים להמשך קריאה […]
אהבתיאהבתי
העיט ערבית בעייט זה הקול שמשמיע העייט מכאן שמו בערבית
אהבתיאהבתי