לפני מספר שנים השמיע אריק שרון, אז ראש ממשלה, קינה על מצב העברית של הדור האחרון, ובמרכזה הביטוי "יאללה ביי". יש לנו מילה מוצלחת בהרבה לפרידה, אמר: "שלום".
שרון נגע אז בתופעה רחבה ש"יאללה ביי" הוא רק אחד הגילויים שלה. דווקא ברגעים היומיומיים מכולם, הנפוצים כל כך, רגעי פגישה או פרידה, אנחנו עוברים לשפה זרה כלשהי. הוא טעה בעניין אחד: זה לא התחיל בשנות האלפיים. גם בדורות של קדם המדינה לא אהבו בני ישראל להגיד שלום בבואם ובצאתם. ברכת הפגישה המקובלת היתה 'אהלן', ככתוב בילקוט הכזבים: "אסתרקה פתחה ספר גדול ופתאום קראה בהפתעה: אהלן – ואן גוך". לאהלן כמה גירסאות. הגירסה הנדיבה: א-ה-לאאאן!!!, הגירסה המפורטת: אהלן וסהלן!, הגירסה החלופית אהלֶן, והגירסה הקמצנית: אָלָן! "אהלן וסהלן" פירושו בערבית: בלב רחב ונינוח, על פי אַהַל, קיבל אורח; סַהַל פירושו נינוח, קל. אהליין היא הצורה הזוגית, ברוך הבא כפול שתיים. השלום צץ דרך הערבית גם בברכת הערבית הנפוצה פחות 'סַלַמְתָק', שפירושה: "למען שלומך", ומולה ברכת הפרידה 'סַלַמָאת', כלומר, שלומות.
את הערבית בתחום ביטויי הפגישה והפרידה ירשה האנגלית. בשיירת ברכות השיגרה מוביל הצמד 'הַיי' ו'בַיי'. היי לפגישה, ביי לפרידה. בדואר האלקטרוני העברי היי או הי היא ברכת הפתיחה המובילה. באנגלית hi מוכרת מן המאה ה-15, והיא גלגול של הקריאה hey מן המאה ה-12. הֵיי משמשת כברכת פגישה עד היום בדרום ארצות הברית, אך רוב האמריקנים מעדיפים את hello. ביי לעומתה היא צורת קיצור של הביטוי good bye, שהוא מצידו קיצור של הברכה הנוצרית מן המאה ה-16 god be with ye, אלוהים יהיה אתך. ביי זכתה לפיתוחים וקיצורים. בהכפלה: ביי ביי; בקיצור ההכפלה: בַּבַּיי; ובמודל הדו-לשוני יאללה ביי, שבו מופיע אלוהים פעמיים, גם במקור האנגלי, וגם במילה הערבית יאללה, שפירושה, הוי אלוהים. יאללה ביי היא תמצית הישראליות, שהרי יאללה היא מילת זירוז ואפילו גירוש: יאללה, תחפף. ביי. מי שלא אוהב אנגלית יוכל להשתמש לפרידה גם ב'אדיוס' הספרדי, ובתפוצה רחבה יותר ב'צ'או' האיטלקי.
את הסיבות לקושי הישראלי לומר שלום נשאיר לפסיכולוגים ואולי להיסטוריונים. ברכת השלום, מכל מקום, עתיקה מאוד, ומוכרת כבר מסיפורי יעקב אבינו: "ויאמר להם: השלום לו? ויאמרו: שלום" (בראשית כט 6). 'שלום' נקשרת היום בעיקר בהקשר של פיוס בין יריבים, אבל מקורה במושג השלמות, ובמקרה זה, שלמות הגוף. "השלום לו" פירושו האם הוא שלם, כלומר, בריא, ומכאן גם הביטוי "בריא ושלם" שמקורו בכתבי רש"י.
ברכת השלום זכתה לפיתוחים לא מעטים לאורך הדורות, החל מ'שלום רב' שיש לה שורשים כבר בספר תהילים אם כי לא כברכה; וכן 'שלום עליכם' ו'עליכם השלום' שמקורם בלשון חכמים. 'שבת שלום ומבורך' מוכרת מימי הביניים המאוחרים. היא מרמזת לדעת כמה בלשנים על כך שבמקורות 'שבת' היא לעיתים מילה בזכר. כדי להקל קצת על הפורמליות שבה נגועה ברכת השלום היא יכולה להישמע גם במלעיל מורחב: שאאאלום, צורה שאפשר למצוא גם בשפת האינטרנט הישראלית. הפורמליות נשברת גם בשימוש הנפוץ בעבר בהגייה האשכנזית, גם בגולה וגם בארצנו: שוּלֶם עליכם, במלעיל כמובן.
גורל משופר מעט יותר יש לברכות הפגישה הנלוות, ובראשן 'בוקר טוב'. כאן ההשפעה הלועזית ברורה: 'גוט מאָרגן' ביידיש, good morning באנגלית, ואף 'סבאח אל ח'יר' הערבית. הגירסה הארמית 'צפרא טבא' מוכרת מהמאה ה-17, ושימשה את סופרי ההשכלה. היום היא נשמעת כמו בדיחה גששית. לברכת התשובה 'בוקר אור' שורשים בערבית (סבאח אל נור), ובמקרא: "הַבֹּקֶר אוֹר וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ הֵמָּה וַחֲמֹרֵיהֶם" (בראשית מד 3). יש גם ברכות עֶרֶב, ובאשר לברכת הצהריים, הנאמרת ברבים: צהריים טובים, גם לה יש שורשים בלשונות אירופה. בהולנדית אומרים goedemiddag. האנגלים מסתפקים בברכת Good afternoon (אחר-צהריים טובים), והצרפתים ב-Bon après-midi.
הברכה 'בוקר טוב' זכתה גם לשימוש אירוני, היא מלגלגת על מי שגילה דבר מה הידוע לכל, או בגירסה העכשווית 'כאילו דה?!' מקורה ביידיש, שם אומרים במקרה כזה 'גוט שבת', ובהרחבה, 'גוט שבת, בריינע'. לביטוי המורחב "בוקר טוב אליהו' יש כמה גירסאות. חוקר הלשון אברהם שטאל מביא את אחד הסיפורים למקורו של הביטוי. השמשים בצפת היו מעירים אדם בשם אליהו סלונים לסליחות בקריאה "בוקר טוב אליהו", וכבדיחה נהגו להעיר כך גם את המתפללים האחרים. אחיו של השמש בצפת, פסח אלטשולר, השתמש באותה קריאה בגדרה, שבה ניהל את בית הכנסת, ומשם, לדבריו, פשטה הקריאה בארץ כולה.
המקרא מציע גם את 'ברוך הבא' וברכות קרובות נוספות. ברכת הפרידה המובילה היא דווקא עברית: להתראות, או בקיצור, 'תראות!', וכן 'להית!', שהיא המילה המתועדת העתיקה ביותר בסלנג הישראלי, ואביה מולידה הוא הילד העברי הראשון: איתמר בן אב"י חתם כך על מאמריו ב"דואר היום". במילה 'להתראות' ההשפעה הלועזית ברורה. הפועל 'לראות' מופיע בכמה וכמה ברכות פרידה: בגרמנית auf wieder sehen , בצרפתית se revoir וכן au revoir, ובאנגלית see you. בפרידת טלפון נאמר 'להשתמע', ובדואל יש כותבין 'להשתמייל'. אז מה נאמר ומה נדבר, יאללה ביי 'תראות, בשמחות!
רוביק רוזנטל / יאללה ביי 'תראות
אוקטובר 24, 2012 על-ידי ravmilimteam
סבתא שלי תמיד סיפרה שהיא פגשה את איתמר בן אב"י, והוא המציא לביי ביי האנגלי, מקבילה עברית: "לום לום". זה מצא חן בעיני. היא השתמשה בזה פה ושם לזכרו.
אהבתיאהבתי
ידידיי המזרח תיכונים, ובהם לבנונית, מצרי וירדני, אומרים אף הם ״יאללה ביי״, אך אני תמיד טועמת שאנו בישראל פצחנו בנוהג, ומי שלא מאמין נפוצץ לו ת׳צורה
אהבתיאהבתי
"שלום" הוא אחד משמותיו של הקב"ה. לכן אם נאמר "יאללה ביי שלום" הזכרנו את האל שלוש פעמים – אולי קצת יותר מדי ?
אהבתיאהבתי
הצהרײם טובים, אך אחר הצהרײם הוא טוב. כך, ביחיד.
ואגב אזכור אלוהות, במגילת רות ברכת השלום "ה' עמכם" נענית חזרה ב-"יברכך ה'".
שלום, חבר.
אהבתיאהבתי
אבי, שהיה פאניסט ידוע (מהמילה pun), היה מתבדח וחותם ב-קְנֵה-קְנֵה (buy-buy) …
אהבתיאהבתי
עבורנו הישראלים המושג "שלום" איננו ברכה, אלא הצהרה פוליטית.
סבורתני כי ההימנעות מהשימוש במילה מצביעה על התלבטות עמוקה יותר.
אהבתיאהבתי
השפה היא כידוע ראי התודעה הקולקטיבית.
ברכת "שלום" הייתה די נפוצה, לפחות בקרב אנשים מבוגרים, עד שהשלום במובנו הפוליטי הפך למילה גסה במקומותינו.
חבל.
אהבתיאהבתי
רוביק, תודה. רשימה ממש משובחת.
ו… אפשר לקבל הסבר על "לום לום"?
אהבתיאהבתי
שלום לכולם!
ידוע שהמילה שלום היא אחד משמותיו של בורא העולם, על פי ההלכה ישנן מקומות ומצבים שאסור לומר בהן שלום כך שיכול להיות שזו אחת הסיבות שבגללן השימוש הפך לנדיר. אומרים "שלום עליכם" בלשון רבים שהכוונה שיהיה שלום בין כל כוחותיו ויסודות גופו ואבריו של האדם.
אפשר לראות עוד בנושא כאן:
http://www.levhadvarim.com/index.php?option=com_content&view=article&catid=129:2012-03-22-12-37-27&id=2270:q-q-
שלום עליכם!
אהבתיאהבתי
שלום עליכם!
ידוע שאחד משמותיו של בורא העולם הינו "שלום", על פי ההלכה ישנם מצבים ומקומות בהם אסור לומר שלום מחשש ביזיון וכד', יכול להיות שבגלל זה השימוש הפך לנדיר יותר.
מצאתי אגב מאמר שמרכז בנושא דברים נפלאים:
http://www.levhadvarim.com/index.php?option=com_content&view=article&catid=129:2012-03-22-12-37-27&id=2270:q-q-
אהבתיאהבתי
אף שלא מצאתי סימוכין לך במילונים, נראה לי לא סביר שהמילה (כפי שכותבים אותה בעברית) "יאללה" מקורה ב"יא אללה". נראה לי שמוסלמי לא ישתמש בשם אללה לשווא.
אהבתיאהבתי
קראתי פעם שיש עיירה בארה"ב, באיידהו אולי, שבה התושבים מחוייבים על פי חוק לומר Howdy, שהוא קיצור מקובל באותם מחוזות ל- How do you do? ונאמר יותר כברכת שלום ידידותית במיוחד, מאשר כ"מה שלומך". ותמיד אזכור משנות השמונים את משפט הסיום של מגישת התוכנית "לי ולך שיר וברכה": "כאן רויטל עמית, שלום ולהת'"…
אהבתיאהבתי
.hi" is commonly used all over the US, not just in the South"
Hello" is used more often when answering the phone than as a face-to-face .greeting
אהבתיאהבתי
ההתייחסות לדרום היתה רק לגבי hey, אך נראה שבכל מקרה hi שמקורה כאמור ב-hey מקובלת בארצות הברית כולה, כולל הדרום.
אהבתיאהבתי
אני חושב שנעשה כאן בלבול בין שני ביטויים שונים בערבית: יא אללה (يا الله) שפירושו באמת "הו, אלוהים", ו-ילא (يلا) שהיא מילת זירוז בכמה דיאלקטים של ערבית מדוברת. למשל, בערבית, ילא נרוח (يلا نروح) = "בואו נלך" (או "הבה נלך") ואין כאן אזכור כלשהו של אלוהים. בביטוי "יאלה ביי" משתמשים ב"ילא" ולא ב"יא אללה".
אהבתיאהבתי
הגירסה "צפרא טבא" מבוססת כנראה על הגירסה העתיקה "צפרא דמארי טב".
המוזכרת בשם חכמי פרובנס (מהמאה ה-9) בפירוש רבינו יונה במסכת ברכות (דף ח בדפי הרי"ף)
אהבתיאהבתי
להשתמייל? מצטער, אני לא מוכן להפוך לשימייל. גם בעבור שיחת טלפון מנומסת.
אהבתיאהבתי
לדרור,
אכן יללה (בהדגשת הל'!) היא מילה עצמאית, אך האטימולוגיה שלה היא הלחם של "יא אללה". הלחם כזה של יא ונשירת ההמזה (הא' העיצורית) מקובל מאוד בערבית. בעניין זה עסקתי לקראת כתיבת מילון הסלנג המקיף וזו היתה השקפתם של הבלשנים הערבים שבם נועצתי, וביניהם רפיק אבו בכר. עם זאת אתה מוזמן להציע אפשרות אטימולוגית שונה ומנומקת, שכן יללה איננה כמובן מילה שנוצרה בתוך השיטה השמית הקלאסית של שורש ומשקל.
רוביק רוזנטל
אהבתיאהבתי
רוביק שלום, עברתי לא מזמן לרומא לצורך לימודים. השפה המדוברת פה ברחוב היא כמובן איטלקית ובשיעורים אני שומע רוב הזמן אנגלית. לא יודע בדיוק איך קורה שמגיעים אליי המאמרים שלך לתיבת הדואר האלקטרוני שלי, אך אני שמח על כך מאוד! מאמרייך מזכירים לי את ארצנו ושפתנו היפות. אנא, המשך לכתוב!
עופר אפלבוים.
כמו כן, רציתי להשתמש בפורום הזה כדי לנסות להצליח להתחקות אחר המקור לשמי.
ממה שהצלחתי לברר עד כה, עופר היא מילה שמופיעה בשיר השירים ומתארת את דמותו של הדוד בבריחתו על הרי בשמים והרי בתר כבנו של האייל או הצבי. "כצבי או כעופר האיילים…". שאלתי היא: מי הוא העופר? בנו של האייל או הצבי? או שמא זו אותה חיה? ומה הקשר למילה במבי? האם יכול להיות שהמילה עופר בעצם אומרת גור או צאצא? (סברה לא מאוששת שאני מחזיק בה כבר זמן מה…).
השאלה השנייה היא לגבי שם משפחתי: אפלבוים. שם שירשתי מסבי מצד אבי שעלה מפולין. לימדו אותי בבית שהמילה אפלבוים אומרת עץ תפוח באידייש. אך לאחרונה קיבלתי מידע מבחור גרמני (ששפתו ושפת אבותינו בגולה קרובות) ש"בוים" הינו הרבים של עץ, כלומר עצים. רציתי לדעת האם שם משפחתי הוא עצי-תפוחים או עץ-תפוח? והאם מישהו יודע לגבי המקורות לשם המשפחה הגלותי הזה? אשמח לדעת פעם אחת ולתמיד: מי זה עופר אפלבוים. תודה והמשך שבוע מקסים לכולם.
(אה, וסליחה אם חפרתי בשכל…)
אהבתיאהבתי
בהחלט ייתכן ש"ילא" או "יללה" היא הלחם של "יא אללה" כמו ש"איווה" (=כן) היא הלחם של "אי וללאה" (=כן, באלוהים, כך לפי ההשערה שאני מכיר). אבל ככל שראיתי, המילה נכתבת היום בערבית י-ל-א (يلا). כלומר, הכתיב המקובל של המילה אינו מראה קשר לביטוי "יא אללה".
אהבתיאהבתי
מעניין שלפחות לפני מספר שנים יללה ביי היה מקובל בלבנון כברכת פרידה מאוד לבנונית
אהבתיאהבתי
חידה : באיזה משפט משתמשים הישראלים בשלש שפות ושלש מילים ?
-"טוב יאלה ביי "…….
אהבתיאהבתי
באיחור מה, באשר ל – צ'או:
Ciao, באיטלקית, מקורו בניב הוונציאני, בו שימשה כברכת שלום המילה Schiave שמשמעותהּ "עבד", כלומר: עבדך אני.
אהבתיאהבתי
האם חדרו לשפה העברית צמדי מילים נוספות שכל אחת מהן מקורה בשפה זרה אחרת כמו יאללה ביי?
תודה.
אהבתיאהבתי