במסע ההרפתקות של העברית החדשה היו גם אבידות, חלקן מכאיבות. בין היתר אבדו האותיות הגרוניות, וָיו השִפתית, קוֹף הענבלית וטֵית הנחצית, ונותרנו עם מגוון עיצורים שטוח ומדולדל. בצר לנו התגייסו כמה עיצורים לא עבריים למלא את השורות. אמנם הם לא זכו לתו תקן, אבל כמה היה אפור עולמנו בלי איה הג'ינג'ית, הבז'זיניות מ"זהו זה" והקריאה רבת ההשראה "וואו".
נסיך הכתר של העיצורים המיובאים הוא העיצור צ'די (או צ'דיק), צדי עם גרש, ובתעתיק לועזי: ch. נבקש את סליחתה של האות ונקרא לה צדי גרושה. קשה לסיים היום משפט בשיח עברי בלי שצדי גרושה תצוץ איכשהו. אם זה דיון סוער על משחק ביורו בין צ'כיה לפורטוגל, ידיעה על כך שצ'רלס הוא למרות הכל יורש העצר המועדף על הבריטים, קונצ'רטו לצ'לו מאת צ'ייקובסקי, ותיאור נסיעה לקמצ'טקה.
תאמרו, ובצדק, ששמות ומילים לועזיות זו לא ממש חוכמה. אבל מדובר בהרבה יותר מזה. הצדי הגרושה התנחלה בשפה העברית-ישראלית ממגוון מרשים של שפות ותרבויות, מה שהפך אותה להרבה יותר מסתם עיצור. החשודה המיידית היא האנגלית, ואכן אנחנו חותמים על צ'קים, נותנים צ'אנס לבורסה, אוכלים חומוצ'יפסלט ומשתתפים בצ'ט באינטרנט. הצ'ט מוביל לחדירת הצדי הגרושה למבנים עבריים ממש: לצ'וטט הוא הפועל המועדף לקיום הצ'טים. אז תעשו צ'ייייז, ותיזהרו לא לחטוף פנצ'ר.
גם היידיש תורמת את חלקה. בכתיב היידי צדי גרושה כתובה כחיבור של טית ושין, ועל כן אנו אוכלים בשבת טשאָלנט, ואשה קשקשנית היא קאַטשקע, כלומר קצ'קה, במקור אווזה. ביידיש מתעסקים הרבה בפיצ'יפקֶס ובפֶצֶ'ה מֶצֶ'ה, וגם את הפרטָץ' קיבלנו ממנה. מקור הצדי הגרושה היידישאית הוא סלאבי, שבה העיצור הזה עושה חיל. העמסתם פעם צ'ימידאן על הכתף? אז זה מיידיש, שהעמיסה אותו מרוסית. השפות הסלאביות תרמו את הסיומת צ'יק, ומכאן המילים הדו לשוניות בחורצ'יק, קטנצ'יק ועוד כהנה. מרוסית הגיע הצ'ופצ'יק של הקומקום, ומפולנית, בהשפעת הגרמנית, הביטוי הכל ישראלי צ'יק-צ'ק, שפירושו המקורי ברק. ומה שרים הלובביצ'רים? צ'יריבים צ'יריבום.
שיירת הצדי הגרושה נמשכת. שר האוצר נכנס לאכול צ'ורבה רומנית עם הגברת צ'יבוטרו, ואנחנו מברכים בצ'או איטלקי על כוס קפוצ'ינו, עם קפוצ'ון על הראש. הטלנובלות הספרדיות הכניסו לשפת העם את מוצ'ו, הנפוץ בשפת הפקצות: "עינתוש מי לא סי יו מוצ'ו טיים". לדינו שימרה את הצדי הגרושה בחיקה של הצ'פצ'ולה, מילה שמקורה דווקא טורקי, הבחורה המרושלת החוברת לטרונצ'ו הטיפש, שהוא גם ראש כרוב.
גם המזרח שולח שליחים רוויֵי צדי גרושה. עושים טאי צ'י בסינית, מתעמרים בצ'ונג, החייל שזה עתה נחת בבקו"ם, ושותים צ'אי. תרבות הסטלנים, אוהבי הסמים הקלים, מלאה צדי גרושה בתיבול הודי-אנגלי חריף: צ'ילום וצ'וק הם מכשירי עישון, צ'אראס הוא חשיש, הצ'אקרות פתוחות לרווחה, ומאנצ'יס ממנצ'סים אחרי עישון.
שחקן מפתיע על מגרש הצדי הגרושה היא הערבית. בערבית הספרותית העיצור אינו קיים, בערבית המדוברת של אזור המשולש דווקא כן, וממנה קיבלנו את הצ'יזבאת ואת הצ'ילבה המתחנפת. גם המרוקאים אוהבים צ'די, ולביצה ברוטב עגבניות הם קוראים צ'קצ'וקה. מכאן התגלגל הכינוי העברי צ'חצ'ח, שכבר הפיל מפלגות ומנהיגים. הערבית העיראקית תרמה את האוחצ'ה, שהפכה להיות דמות מפתח בסצינה ההומו-לסבית. סיפור מרתק יש לספיחס, אותה מכה בפדחת למי שסיים תספורת. גם מקורה בערבית העיראקית, ובמילה הנפוצה עד מאוד צ'פחה. בירושלים קראו לצ'פחה על ראשו של המסתפר צ'פיחס. ולא, אין קשר לספיח. מה זה פה, ביאליק?
כל אלה הכינו את חדירתה של הצדי הגרושה למעוזי העברית, והיא מצאה לה קורבן: האות שין. חילופי צדי גרושה בשין מעניקים לשין השורקת גוון ים תיכוני, והתופעה רק מתרחבת. אז מַנְצְ'מע אצלכם? צְ'מְעו קטע: אתמול היה לי מה זה מצַ'עמם, אז הלכתי בצֶ'כונה ופתאום התגלצ'תי. גליצ'ים היא מילה האהובה על שדרי כדורגל. ברשת אפשר למצוא את אתר צ'וקולד, וסרטי יוטיוב מקבוצת נוער הקרויה "מועדון צ'יגעון". הגדיל לעשות אתר עסקי של חברות ושותפויות הקורא לעצמו "בית מצ'וגעים".
אחת ממילות הצ'די הנפוצות היא צ'ופר, וממנה גם הפועל לצ'פר, וכן צ'ופריסט, צ'יפור ועוד. למקורה שתי השערות. בספרדית chupar מקורו למצוץ, די מתאים. השערה רווחת נוספת היא שזה פיתוח ישראלי של "משופר". על פי תיאור אחד מקורו בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת-הימים שבה חולקו "מנות קרב משופרות", ואלה הפכו בלשון החיילים ל"מצ'ופרות", ובהמשך: "מה עם הצ'ופרים?". גירסה אחרת קושרת את הצ'ופר למדי הדגמ"ח.
הפקצות שנזכרו לעיל, הבלוגריות שעיצבו אופנה לשונית, אוהבות גם הן את צדי הגרושה. להלן צ'יטוטים מצ'ובחים ומצ'עצ'עים: "כפרעלייך מציפה לך ת'בימי המוצ'לם [מושלם, מילת מפתח פקצית] שלך", "סטיייייליסטים עפתי ליצ'ון, צ'בת צ'לום לכם!"
המצ'ופר בא חד משמעית ממדי הדגמ"ח (דגם חדש) משופר. אני זוכר שחילקו מדי דגמ"ח משופר, זה היה השם האפסנאי שלהם, והחיילים ביקשו מצ'ופר.
אהבתיאהבתי
וכמובן לא לשכוח את פרי ההדר הנפלא צ'קולית
אהבתיאהבתי
ואיך היינו בלי ה "מצ'עמם לי" של פילוס (אסי כהן) מארץ נהדרת???
אהבתיאהבתי
את הצ'ימידאן הרוסית "העמיסה" מהפרסית…
אהבתיאהבתי
מי אלו וָיו השִפתית, קוֹף הענבלית וטֵית הנחצית? דוגמאות בבקשה
אהבתיאהבתי
ו' השפתית היא w, ק' הענבלית היא k שנהגית קרוב יותר ללוע, וט' הנחצית היא t שמלווה בתנועה גרונית (כמו להגות ע' ות' בו בזמן: ההבדל בין ס' וצ' בהגיה תימנית). בערבית כל השלוש קיימות.
ב-IPA:
w
http://en.wikipedia.org/wiki/Labio-velar_approximant
q
http://en.wikipedia.org/wiki/Voiceless_uvular_stop
tˤ
http://en.wikipedia.org/wiki/Voiceless_alveolar_stop
http://en.wikipedia.org/wiki/Pharyngealization
אהבתיאהבתי
ראו מאמר שכתבתי –
http://www.e-mago.co.il/magazine/hebrew-alphabet.html
אהבתיאהבתי
"צ'מעו קטע" זה לא החלפה של שין ב"צדי גרושה". בצורת הציווי שהתפתחה בעברית הישראלית ("הציווי החדש" לפי שמואל בולוצקי), התו התחילית של צורת העתיד "תשמעו" לא נופלת לגמרי, אלא מאבדת את התנועה שלה, ונצמדת לעיצור שאחריה. לכן "תשמעו" הופך ל"צ'מעו" ו"תיזהר" הופך ל"דזהר" ("דזהר, בדיוק עברה מכונית!"). לגבי "התגלצ'תי" – זה פשוט שילוב בין "לגלוש" העברי לבין "גליטש" ביידיש. שתי מילים האלה התחברו באופן שמזכיר יצירת תשמו"ץ (לפי המינוח של גלעד צוקרמן) – כמו שהפועל "לנטר" קיבל את המשמעות המודרנית שלו בעקבות המילה הלועזית "מוניטור".
אהבתיאהבתי
ולצ'ד האוחצ'ה בלקסיקון הלהט"בי, קיים הבוץ' או הבוצ'ה הגבריים, שלקוחים מהאנגלית. לא לבלבל עם בי'ץ או ביצ'ית, שבאנגלית יש אומרים שראשי התיבות שלה הן : Babe In Total Control of Herself
אהבתיאהבתי
צ'מודן ברוסית הוא מזוודה; רוב האנשים לא מניפים אותו על הכתף…
אהבתיאהבתי
למעט מקור ה"ספיחס", שלעניות דעתי הוא שונה (אביאו בהמשך) , נהניתי עד מאוד מן הסקירה המרתקת של הצדי הגרושה על כל היקרויותיה בשפתנו, ובמיוחד – מציון מגוון מקורותיהן. אשר ל"ספיחס" – למיטב ידיעתי, מקורהּ במילה צַפִּיחִית (בדבש), זו אותה עוגִיָּה המצופה בדבש, שנראית כמו פדחתו המבהיקה של המסופר ה"טרי" , ובמיוחד כאשר הוא קֵרֵחַ. מאחר שה – ת' המסיימת את המילה צפיחית היא רפה, הגייתה המקורית היא th כמו במילה think, ובהגייה השגורה היא נשמעת כמו ס'. ממש כמו התַכְלֵס = תכלית, או הבּוֹס שנוצר מ"בעל הבית" בהגייה היידישאית.
אהבתיאהבתי
יש חדירה פוניטית טבעית של צ' ויש חדירה על דרך ההרחבה:
1- העיצור ת (או ט) ועוד ש מחוללים צ'. לכן טשרניחובסקי=צ'רניחובסקי פוניטית.
{זו הסיבה לשיכול בבניין התפעל . במקום לכתוב ולומר התשמש (הצ'מש) אנו כותבים וקוראים השתמש. כך נמנעה העברית עוד בשחר ימיה מהעיצור הלא שמי והלא טבעי דאז צ'.}
תשפר===>צ'פר (tchaper) וכל הדוגמות הקשורות אצל רוביק רוזנטל.
2- כך נסללה בדרך ההרחבה הדרך ל- ש===>צ' בלי כל כורח פוניטי (התגלש==>התגלצ') ועוד דוגמות בפסקה לפני אחרונה במאמר. ( איני מסכים עם רוזנטל בפסקה זו לגבי צ'מעו, כאמור, זה שייך לסעיף 1 שלי ( תשמעו==>צ'מעו).
3- לעז
זוהי קטיגוריזציה חלקית, המלאה היא נושא למאמר הבא של רוזנטל, אם ייאות להרים א הכפפה.
ציון בודאי, לשונאי ומגשר זוגי מוסמך
גבעת-שמואל
אהבתיאהבתי
שמו של המשורר העברי הידוע אויית טשרניחובסקי (כשם הרחוב).
המלחין הרוסי הידוע -צ'ייקובסקי.
נותר רק לברר מדוע השחמטאי אויית צ'רניאק? סוג של אפלייה?
אהבתיאהבתי
האין צלילה המקורי של וי"ו בדיוק כמו קריאת "וואו" רבת ההשראה?
אהבתיאהבתי
תענוג לקרוא ולהתפלש בעברית ולהצ'תכצ'ך באידיש.אוקי
אהבתיאהבתי
לפני מלאנתאלפים שנה כתבתי את הקטע המצורף. נא לקרוא בסבלנות. זה הולך ומסתבך….
העברית החדשה.
מאחר ושפתינו העברית הולכת ומתחדשת לבקרים במילים וביטויים לא מובנים כמו "חמרמורת" ו"כזה כאילו" שללא ספק גורמים קשיים בלתי מבוטלים לעולינו החדשים והישנים, הרי שלפתח האלף השלישי למניינם, יש מקום לבצע כמה שנויים במבנה הסבוך של שפת עבר, (מלשון עברית( ולהקל על תלמידינו, מורינו ודוברינו.
הרעיון הוא לחסוך מהדורות הבאים את המלחמה המתמדת והמובסת ממילא של הדיבור והכתיבה בשפה תקנית תוך יצירת לשון קלה, נוחה ומובנת לכולם.
מובן שהשינוי אינו יכל להתחולל בבת אחת, אלא טיפין טיפין, שנה אחר שנה.
למשל, בשנה הראשונה, נתן לבטל את השימוש בזכר ונקבה במספרים. ממילא, השגרה נוטה ל: "שלש שקל" ו "עשר ילדים". הבה ניצור מצב שבו כל הספירה תהיה בלשון נקבה – ודי. (עלולה להווצר בעיה קטנה ב "אחד אלוהינו" לעומת "אחת אלוהינו" אבל זה יתפרש כשיפור בגישה השובניסטית הגברית, לטובת כולנו.(
לאחר כשתים-עשרה חודש של דרור וורבאלי שכזה, אפשר לנסות ולבטל אות אחת מה א"ב, שאינה נחוצה במיוחד ואינה מפריעה בהגייה. למשל, האות "ק". הרי "כּ" (דגושה( יכולה למלא את מכּומה בכּלות, מבלי לזעזע עמוכּות את שפתינו. מהלך שכזה יכֶּל ללא ספֶכּ על הפכּידות והכּלדניות שיחסכו תו במכּלדת וכּרוב לוודאי על רבים אחרים.
אחר-כך אפשר לוותר באותה מתכונת על ה "ע" ולהחליפה ב "א". ממילא, פרט למשוגאים אחדים האומדים אַל הגייה איברית נכונה של לשון אָמינו, איש אינו מדבר אוד ב "ע" גרונית. זיכרו כמה נכּודות איבדנו במבחנים בבית-הספר בשל השימוש באות הלא נכונה. לא-אוד !
גם את ה "ח" ניתן להמיר ב "כ" מאותה סיבה ובאותה כּלות. (הצרה הצרורה של "ח" של סיפא תהפוך ללא כּושי ל "אַך" פשוט ללא שינוי ברואַך הדברים(. שלא לדבר אל ה "ט" שתומר תמיד לאות "ת" שהרי אין כמותן לנֵתֵל אַל הכותבים באשר הם.
אם נצליאכ בככ, הרי שאנו בשלימ לשלב הבא: ביתול האותיות הסופיות )ך,ם,ן,ף,ץ( כתרומה ליצרני מכּלדות המכשב וכסכונ בזמנ.
כיסול ה "שׂ" השמאלית ושמוש ב "ס" תכתיה- לסימכת האמ היושב בציונ – הוא אניינ של מה בככ, כמו ביטול של ה "ב" הרפויה והאמדת "ו" במכּומה .
אד כּאנ כּוַר כסכנו כּשליש מאותיותינו. ניצול המכּומ לא יסולא בפז.
בֶּאֵצֶמ, כַּאווֹר כֶּאֵסרִמ שָנַ אפשר יהִהֵ לוָתֶל כִּמאַת לכלותִנ את ה א"ב המכֻּבַּל ולהשתמש באֹתִוֹת בֹּדדֹת עִמ כַמֶש -שש סימנֵ נִקֻד מֻסכַּמִמ. מַ דאתכמ אַל ספַ כּלִלַ ופשֻתַ כּמוֹ זֻ ? אנִ משֻכנַ שדוַר כזֵ יָכסוכ כּאֶסר שִאֻרִם בּלמֻד הספַ בּכל שָנָאַ בּוַתֵ-הספר וכנ יאלֵ את צִוּנֵ התלמִדִמ בּוכִנׂת הבָּגְרֻת לאֵנ שאֻר.
האִורִת תִהִהֶ שגֻרַ בּפִ כּל ללוֹ כָשַש לכּשֶל, והאכּדמיַ ללשונ תֻכל להַתמִא מִלִמ כָדָשות בּכַּלֻת מדהִמַ…
המצאת "הכּתִו האִורִ הכַדָש" תִכָּנֵס לסִפְרֵ ההִסתֹרִיַ כּאוֵנ דֶרֵכ בָּאווֹלוציַ של האַמ המתכָדֶש בארצ יסראל…
א. פרוינד
יומשנִ – אסרִמ ושלוש לכודש מרְצְ ה'תשנ"כ
אהבתיאהבתי
לאלישע פרוינד – אלף תודות.
אינני זוכר שקריאת מאמר הצחיקה אותי כה חזק. התעמלות בריאת-גוף ובריאת-נפש כזאת מזמן לא עברתי. תחזקנה ידיך!
רק חושש אני מאד שמלומדי האקדמיה ללשון העילגית (העברית?) יקראו את דבריך ברצינות ויצאו מעודדים להמשך מעשי ההרס.
ושוב תודה וברכה. דואג העברי.
אהבתיאהבתי
אוי למי שלא רואה את הדבשת של עצמו. במסגרת לכתיבת תגובה, כתוב: רשמו כאן את התגובה שלכם. זהו, הצטרפתם לשפת הרחוב שבה המילה לכתוב אינה קיימת עוד. נעלמה. רק לרשום. "היה רשום בעתון", "תרשום בגוגל", "זה רשום על השלט", "רשמתי את זה במכתב…" ועוד ועוד
אהבתיאהבתי
And do not forget that for a slide (or slippery dip) it is common that
מגלצ'ה
is substiuted for
מגלשה
אהבתיאהבתי
שלום לכולם, אני מצטרף לבקשתו, צ'אלתו של ערן לגבי הןין השפתית, קוף עינבלית וטית נחצית
אהבתיאהבתי
לערן ולדן
אני מניח שהכונה ל"וו" הנהגית כמו W הלועזית, "ק" הנהגית ממעמקי הגרון ולא מהחיך, כמו שהערבים וחלק מהיהודים המזרחיים (עירקים) מבטאים אותה ו"ט" הנהגית תוך לחיצת הלשון על השיניים הקדמיות (ולא על החיך) ושחרור מהיר של האויר – בדומה לערבית. למה היא נקראת "ט" נחצית, לא יודע. זו פעם ראשונה שאני שומע את הביטוי הזה. אשמח לדעת.
אהבתיאהבתי
תודה רבה
אהבתיאהבתי
סליחה… לא בעניין צ'צ'ה
מחפשת את מקור השורש ע.פ.צ. לא המובן והשימושים אלא ממה נגזר ומאין הגיע, תודה
אהבתיאהבתי
שלושת העיצורים שהזכרתי בראשית הרשומה קיימים בערבית (הפצחה וחלק מהדיאלקטים) ויש להם עקבות ברורים בהגייה התימנית. ו' השפתית היא אכן W בעוד הו' שלנו היא למעשה ב' רפה . ק' הענבלית היא ק' הנעצרת בענבל שמעל ללוע, בירכתי החיך, בעוד ק' שלנו היא למעשה כ' דגושה שהיא עיצור חיכי. אות נחצית היא אות הנהגית תוך לחץ מודגש של אות לשון-שינית (אמפאטית), בעוד ט' שלנו היא למעשה ת' דגושה. האותיות הנחציות המקוריות המתקיימות בערבית הן ט, ד' נחצית וצ' נחצית
אהבתיאהבתי
למעשה יש בערבית חמישה עיצורים נחציים: ט'א (ظ), הגרסה הנחצית של זאי; טא (ط); צאד (ص); צ'אד (ض), הגרסה הנחצית של דאל; ו-קאף (ق).
אני חושב שיש הבדל בין צ'מעו קטע לבין מצ'עמם או מנצ'מה אצלכם. הראשונה מקורה בתופעה פונטית: צרור עיצורים תש נהגה כ-צ' בצורת הציווי ה"משובשת" תשמעו תמורת שִׁמְעוּ התקנית (בהשפעת העתיד). צורות ציווי קצרות מטבען ולכן בניגוד לצורת העתיד תִּשְׁמְעוּ, בצורת הציווי בעברית המדוברת נשמטת תנועת התי"ו ושני העיצורים נהגים כ-צ', שסימנה ב-IPA הוא, באופן טבעי, t͡ʃ. לעומת זאת מצ'עמם ומנצ'מה הן סלנג, לא?
אהבתיאהבתי
אגב, הטפטוף מהמזרח שהתנחל בעברית כולל גם ליצ'י וצ'י-קונג.
נראה לי שהמבול לפנינו, ומעניין איך יתפתחו הדברים, כי יש בעיה בהכלת מילים סיניות רבות הנכתבות בפין-יין באות Q. "צדי גרושה" מייצגת באופן מוגבל את העיצור Q הרווח בסינית. לכתוב ולומר, למשל, Chóngqìng [שם של מחוז עירוני בסין] בצורה הבאה: צ'ונג-צ'ינג מבטיח בעיות בתקשורת.
אז מה לעשות?
יש לך, רוביק, ולקוראים האחרים, הצעה איך לתעתק את העיצור?
ש'ייה-ש'ייה
אהבתיאהבתי
לדעתי, התעתיק כבר קיים, הוצע עי האקדמיה, וספרי לשון ועוד משתמשים בו.
דא עקא – לי לא יעזור התעתיק המדויק, אני חייב אמצעי פוניטי שישמיע לי את העיצורים במנדרינית או בדיאלקט הסיני המדובר.
ציון
אהבתיאהבתי
אפשר למצוא אות שעדיין לא נוסף לה גרש בכתיב המקובל, ולהוסיף. (אפשר למצוא אות שעדיין לא התגרשה, ולגרש אותה 🙂 ). כבר נתקלתי ב-ת' וב-ד' כדי לתאר את הצליל th במילים כמו thing ו-this בהתאמה.
אהבתיאהבתי
האם אפשר להביא דוגמאות לאופן שבו נהגות ו' השפתית קוף הענבלית וטית הנחצית?
תודה
אהבתיאהבתי
עכשיו אני רואה שגם אחרים שאלו וניתנו דוגמאות
אהבתיאהבתי
1. בעבר היו שתי גרסאות של ת' : עם דגש – כמו עכשיו – ובלי, שנשמעה כמו th במילה think. ביידיש הצליל הזה הפך ל"'ס" (שאבעס – שבת, חאסענע – חתונה ),
2. סיומת "-ביץ" מאוד נפוצה בשמות משפחה של יהודי מזרח אירופה. האלוף ביניהם " רבינוביץ' "
שהפך לשם כנוי ליהודי אצל אנטישמיים רוסיים.
אהבתיאהבתי
ובל נשכח את צ'יפופו של תמר בורנשטײן-לזר, את הפצ'קרײ, האפאצ'י, הצ'וריסו, הקצ'ופ )על אף שלרוב מאוית כקטשופ) ו, בחײ שראיתי את זה, סװצ'רט למיזע.
וחרה לי עד מאוד לשמוע ססמאות נזעקות במלוא גרונם של מפגינים למען צדק חברתי שקראו לביבי chal et sara, כצורת עתיד במקום צװי, שגם היה קל יותר להגיה: "ביבי ביבי *שאל* את שרה, מתמחה מרװיח חרא!"
אהבתיאהבתי
זכור לי כי בספרות המתורגמת של ימי ילדותנו כיכבו דזשון ודזשים (ג'ון וג'ים). זה היה לפני המצאת הגימל הגרושה.
אהבתיאהבתי