אומנות הנוטריקון היא אחת מסודות העברית. ימיה עתיקים, יש לה שורשים במקרא, אבל פריחתה הגדולה היא בלשון חכמים, והיא נמשכת עד ימינו. בדרך כלל הנוטריקון הוא יצירה של מילה אחת בעקבות רצף מילים. חז"ל הם "חכמינו זכרונם לברכה", וצה"ל הוא "צבא הגנה לישראל". ואולם, בתוך אומנות הנוטריקון התפתח ענף ייחודי שבו מילה תמימה מגלה ביום מן הימים שאינה אלא נוטריקון, נוטריקון בדיעבד. הדוגמה המוכרת והידועה היא המילה תיקו, שמקורה תלמודי ארמי: תיקום, כלומר, תעמוד הקושיה ללא פתרון. בימי הביניים דרשו אותה כראשי תיבות: תשבי יתרץ קושיות ואבעיות. זה גם מה שקרה למילה לעז. מקור השימוש בלעז ככינוי לשפות זרות מצוי בתלמוד. "עם לועז" מספר תהילים הוא עם המדבר בשפה זרה. ראשי התיבות לע"ז, "לשון עם זר", הוא מדרש מאוחר.
המדרש הפך את הנוטריקון בדיעבד לדרך יצירתית להבנה מחודשת של המקרא. את העוגות שטעמן "כטעם לשד השמן" מסֵפֶר במדבר דורשים בשמות רבה: "בחורים היו טועמין טעם לחם, זקנים טעם דבש, תינוקות טעם שמן". מדרשים אחרים מפורטים ומפותלים יותר. על הפסוק "כי אב המון גויים נתתיך" נאמר: "אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות". בהמשך אותו דיון מדרשי נמשך המשחק: "והוא קללני קללה נמרצ"ת: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא". ובהמשך: "מה נדבר ומה נצטד"ק? נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו". על ראובן, שהוא לדברי יעקב "פחז כמים", לא ריחמו יוצרי הנוטריקונים: ר' יהושע אומר "פחזת חטאת זנית", ר' לוי אמר "פסעת על דת, חיללת בכורתך, זר נעשית".
נוטריקון בדיעבד אחד גרר אחריו ענף שלם ביהדות. בתלמוד הירושלמי מסופר על ארבעה שנכנסו לפרדס: "אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחד הציץ וקיצץ בנטיעות, אחד נכנס בשלום ויצא בשלום". המילה פרדס כאן נדרשה בתורת הקבלה כנוטריקון "פשט, רמז, דרש, סוד".
אומנות מדרש ראשי התיבות התאזרחה בעברית החדשה כמשחק לשון, וכדרך להעברת מסרים. בצה"ל אהבו. שריון? "שבת ראשונה יוצאים והשאר נשארים". גולני? "גבר ואישה לא נפגשים יותר". גבעתי? "גברים בלי עתיד תקועים יחד". נח"ל? "נתקלתם! חכו לגולני". מג"ב? "מי גמר בית ספר?" קריה? "קמתי, ראיתי, יאללה הביתה". כל זה התחיל כבר בפלמ"ח: "פה לא מקבלים חופש".
משחק פנימי בנוטריקונים בדיעבד הוא נוטריקון חדש על גבי נוטריקון מוסכם. גם כאן הצבא מככב. קַמבָּ"ץ, רשמית: קצין מבצעים, הוא אחד שקם בצהריים. סַמבָּס, רשמית: סגן מפקד בסיס, סתם מסתובב בבסיס. צ'ונג, כינוי לחייל חדש, אולי בהשפעת העבודה הסינית הזולה, זכה למדרש "צעיר ונוטף גֶרְבֶּר". הכינוי הנפוץ פקצה, פרחה קטנה וצעקנית, מקורו בראשי תיבות מוקדמים יותר: פקידה צעירה. שָקֶל, חייל מוכשר ומשקיע, זכה לראשי תיבות: שועל קרבי לוחם, אבל המקור כנראה במילה שאקאל, ביידיש: תן. המילה הנפוצה גם באזרחית זוּלא, הלך רוח בטלני ונינוח, באה ממקור ערבי, אבל זכתה למדרש משלה: זיונים ולא אימונים.
גם שמות יישובים זוכים לנוטריקונים בדיעבד. את הסיפור המופלא על שמו של המושב זרעית חפשו בגוגל, הנוטריקונים הבאים פחות משעשעים. נתניה: "נשמה תזמיני ניידת יש הרוגים". בת ים: "בוא תראה יש מכות". יפו: "יריות פה ושם". חדרה: "חמש דקות ראית הכול".
יש גם נוטריקונים חדשים על פסוקים נושנים. בילדותי נקראו ילדים שלא הלכו לתנועת הנוער "תנועת איוב": "אשרי יושבי ביתך" (תהילים). נוער הרחוב החרדי נקרא שַבַּבְּניקים. שבאב הוא נוער רחוב בערבית, אבל הוא גויר לטובת הפסוק מקוהלת "שמח בחור בילדותך". דיאטת כרפס איננה דיאטת סֶלֶרִי, אלא סוג של המלצה: "כלל ראשון פה סגור". המאכל הכל-ישראלי סביח נקרא על שמו של ששון סביח, ממציא המותג. עם הזמן הוצמדו לו ראשי תיבות: "סלט, ביצה, יותר חציל". בעבר היו נהוגים שיעורי ידיעת הארץ בשם "שיעורי שלח": שדה לאום חברה. התלמידים הדביקו להם את ראשי התיבות הנאותים: שיעור לא חשוב.
ונסיים בשני מדרשים על מילים לועזיות שהתאזרחו בסלנג העברי. משחק הילדים העתיק צַמְבָּל מתלווה לצביטה בזרוע כאשר לשני ילדים בגד או חפץ דומה. הוא מוצג כראשי תיבות: "צביטה, מכה, בעיטה, לטיפה", ולחילופין "צביטה מכה בלי להחזיר". המקור דווקא צרפתי: semble, הנקשר לדמיון. הייקה העברי זכה לראשי התיבות "יהודי קשה הבנה". אז לא. jecke בגרמנית של המאה ה-19 פירושו ליצן, והוא היה כינוי גנאי ליהודים. לך תתווכח עם נוטריקונים.
אהבתי והחכמתי.
תודה!
🙂
אהבתיאהבתי
אני נהנה לקרוא את הבלוג שלך.
ישר כח!
חג שמח
אסף
אהבתיאהבתי
מחזק את דברי קודמי.
חג שמח
אהבתיאהבתי
מצויין כרגיל, אצלנו הייתה כיתת מב"ר (מסלול בגרות רגיל= הכי בסיסי וקל) שהפכו "מפגרים בעלי רצון"
אהבתיאהבתי
זה היה נהדר.
ממש נהנהתי לקרוא
אהבתיאהבתי
קבל ח"ח.
אהבתיאהבתי
יפת"ח- "יגאל פייקוביץ תן חופש", ועל זה ענה מפקד החטיבה, הלא הוא יגאל אלון, פלמ"ח -"פה לא מקבלים חופש".
תודה וחג שמח,
יונתן
אהבתיאהבתי
טֶמְבֵּל – טובי, מחמדי, בעלי לעתיד.
אהבתיאהבתי
נתניה: "נשמה תזמיני ניידת יש הרוגים"
צריך להיות כמובן (: בלשון זכר: נשמה תזמין ניידת…
אהבתיאהבתי
סביון – סבא בקבר ירשנו וילה נהדרת…
אהבתיאהבתי
מעניין מאוד. אני קראתי בשכבר הימים ש"יקה" נולד מהחליפה הקצרה שנהגו יוצאי גרמניה ללבוש. שמו של הפריט הזה דומה מאוד לכינוי "יקה".
אהבתיאהבתי
אני שיערתי תמיד ששאקל מקורו מאנגלית והוא קרוי על שמה של טבעת הברזל החזקה והחשובה שמשמשת בקשירת חבלים לגלישת מצוקים ושאר פעולות גבריות בעליל.
אהבתיאהבתי
ומה עם דפר=אהבל, יענו אחד עם דירוג פסיכולוגי ראשוני…?
אהבתיאהבתי
,Pardes comes from Avestan, like – via Greek Latin and French – "paradise" in English.
אהבתיאהבתי
אני מכיר שני סיפורים למקור המילה צ'ונג: אחד טוען שפירושו צעיר בגרמנית. בדיקה קצרה העלתה שהמילה מבוטאת יונג (אולי שיבוש? אולי יש קשר ישיר יותר ליידיש דווקא?). הסיפור השני והמעניין יותר, טוען שלחיילים הצעירים שמשרתים בצוללות לקח זמן להתרגל לתקרות הנמוכות, ומצליל הראשים המוטחים במתכת נוצר הכינוי צ'ונג או בונג.
אהבתיאהבתי
אם בעובדי במקדשנו, הכוהנים והלויים מדובר : סגן לוי הוא סג"ל. כ"ץ הוא כהן צדק, ואזולאי, לא עלינו – אשה זונה וחללה לא יקח, כלומר כהן.
ולא נשכח את סמל המחלקה – ראשי תבות צהליים "סגן מחוץ למניין".
אהבתיאהבתי