הבלשן חיים רוזן קבע בשעתו, במסגרת הדיון ב"עברית ישראלית", שבשפה הישראלית החדשה לא רק נולדות מילים חדשות, אלא נוצרים בה דפוסי דקדוק, נוהגים תחביריים חדשים ועוד.
במסגרת הדיון אני מציע להתבונן בהתמוטטותה של חומת הברזל בין "שמות עצם שיש להם צורת רבים" (כמו בית, ספינה או לב) לבין "שמות עצם שאין להם צורת רבים" (כמו צאן, דלק, כעס וכדומה). בין אלה אפשר למצוא שמות עצם בלתי ספירים (כמו אוויר, חשק או צדק), וכן שמות עצם קיבוציים, שהן מילים ביחיד המייצגות הופעה של הרבים (כמו אוכלוסייה, רכב וכדומה).
חומת הברזל הזו, שהיתה כבר בעבר מלאה פרצות, התמוטטה לגמרי. החוק הלא כתוב של העברית הישראלית בעניין זה אומר את ההיפך: "לכל שם עצם ניתן ליצור צורת רבים, ויהיה לה שימוש". החוק הזה לא רק פשה בכל פינה, וטוב שכך, הוא מסייע להגמיש ולפשט את העברית.
שמות העצם הקיבוציים זוכים לצורות רבים לרוב. הדיון הדמוגרפי עוסק כבר מזמן ב"אוכלוסיות", ואנשי התקשורת פונים ל"קהלים". שמות קיבוציים כמו "ציוד" ו"נשק" זכו בחסות שפת הצבא לריבוי: "ציודים" הם ערכות ציוד, "נשקים" הם כלי נשק. הצבא הוא אכן אחד מסוכני הריבוי המובילים, והוא אחראי גם על "שמנים", "דלקים" ו"רכבים". "רכבים", יש לומר, זכה בדיעבד לברכת האקדמיה, מה גם שבמקרא מצאנו את "סוסתי ברכבי פרעה". "חקר ביצועים" הוא תחום נכבד בעולם הטכנולוגיה והניהול. "כספים", שיש לו שורשים במקרא, היא כבר מזמן צורה תקנית, וביום חופש כולנו יוצאים ל"סידורים", ומשתדלים להימנע מ"עומסי תנועה". ומה בממשלה? קלקולים.
חומת ה"אין רבים" התמוטטה בשורה של מילים מופשטות, המבטאות רגש, תכונה או מצב. וכך אנו מוצפים היום ב"איכויות", "תכנים" (באינטרנט), "מיומנויות", "מידעים" ("מידע" עצמה היא מילה צעירה יחסית שחודשה בידי משה שרת), "יכולות" ו"תועלות". לכל רגש יש כבר מזמן צורת רבים. חיינו החדשים מלאים אהבות, קנאות, פחדים, כעסים ואובדנים.
תחום שבו הריבוי המאוחר היא מעין מהפכה תרבותית הוא המזון. כמעט כל סוג מזון או שלב בארוחה, שאינו זכאי לכאורה ללשון רבים, רוּבָּה גם רוּבַּב. "בישול" היא פעולת הכנת המזון, "בישולים" הם מאכלים. "ניגוב" היא צורת אכילה של משפחת החומוס-טחינה, "ניגובים" הם החומוס והטחינה בכבודם ובעצמם. "שיפוד" הוא שם משובש ל"שַפּוד", קנה מחודד שעליו מלבישים נתחי בשר, "שיפודים" הם הבשר עצמו. כך הדבר עם "מרקים", "בשרים", "סלטים" (במלרע!), "פיצוחים", "קינוחים" ו"נשנושים" שמקורם בפועל היידישאי נאשן, לכרסם. יש אפילו "אורזים" ו"קמחים".
נראה שהאם המייסדת של שושלת הרבים בתחום המזון היא "חמוצים". אפשר לראות את המילה כקיצור של "מלפפונים חמוצים", שהתרחבו לירקות מוחמצים רבים מסוגים שונים. "מלוחים" מחזירה אותנו לתחום הנשנוש והמילה מיוחדת בדרך כלל למאפים, לצידה מפתה אותנו העולם המופלא של ה"מתוקים". ומה שותים? "בירות" (במלעיל), בקבוקי בירה, "קולות" (במלעיל כנ"ל), בקבוקי קולה, ו"מינרליים". מה במקפיא, לשעת חירום? "קפואים", כמובן. ומה אחרי האוכל, בסגנון הצימרים עתירי הג'קוזי והמסאז'ים? "פינוקים", מכל הסוגים.
כפי שכבר נרמז, לשבירת החומות הזו שורשים במקורות. כבר במקרא אפשר למצוא צורות רבים של מילים קולקטיביות או בלתי ספירות כמו בקרים, בשרים, חיטים, פשתים, ואפילו כעסים: "עַל כָּל-הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה" (מלכים ב כג 26). הצורה העילגת לכאורה "לחמים" מופיעה בתלמוד. לשון חז"ל שילבה את הריבוי העצמאי בסדר החיים המשפחתי: אירוסין, קידושין, נישואין, גירושין, ומי ששמח עם הזוג יתר על המידה מצוי בגילופין. יצחק אבינרי מביא רשימה ארוכה של מילים מסוג זה שזכו לצורת רבים בשירת ימי הביניים כמו "איבות", "איוולתות", "יגונים" ואפילו "מַדועים", ריבוי של "מדוע".
ועוד לא הגענו לתמצית הקיום הישראלי: הכול "דיבורים", שהם לעיתים קרובות "רינונים", "ריכולים" או אפילו "לכלוכים". ושיהיה בשמחות.
שלום רוביק
בחלק מהמקרים זה כבר נכנס לשפת היום יום ומורגש טבעי ואינו צורם. אבל יש מקרים שמדובר עדיין בעילגות לשמה, ואני לא רואה בזה תהליך מבורך שכדאי לתמוך בו. בואו ניתן לשפה לעשות את שלה, בקצב שלה, לצד הקפדה מסוימת בכל זאת: נדמה לי שעדיין לא "יכולות" ו"תועלות" בלשון התקנית הרגילה, וכשאני שומעת את החזאית אומרת לַחוּיוֹת אני מודה שאני מזיעה…
איך שלא יהיה – הרשימה מעניינת כתמיד ומאירה פינות בשפה. המעניין הוא שאנחנו חשים בדרך כלל את הצורות החורקות החדשות, ואת הישנות המורגלות באוזנינו איננו תופשים כחורגות. הרשימה שהצגת אכן כוללת צורות רבות שאפשר להכלילן בגדר צורות של שמות עצם בלתי ספירים שאין להם ריבוי ואשר לפתע התחלנו לתת להם סיומות דקדוקיות של רבים – צורות שאיננו חשים בהן עוד (= יותר) את החריגה. וזאת ההארה שקיבלתי ממך כאן.
תודה!
מלכי ענבר.
אהבתיאהבתי
כתבה מענינת מאוד. כמו תמיד. תודה רוביק.
יהיה מעניין בפוסט נפרד לכשיזדמן, לעסוק דווקא במקרים ההפוכים. מילים שהן ריבוי אך אין להם צורת יחיד: שמים, מים, חיים… ואני מניח שיש עוד, לא?
איתי
אהבתיאהבתי
שלום רוביק, האם ניתן לומר: "שבשפה הישראלית החדשה נולדות לא רק מילים חדשות, אלא גם דפוסי דקדוק…" ?
תודה, ירון
אהבתיאהבתי
Some words don't have a plural form. For example- music, hardware
אהבתיאהבתי
ישנם שיבושים שלא מטרידים אותי.
אך ישנם כאלו שממש צורמים לאזניי בינותם הדלקים והנשקים למיניהם..
תודה על הפוסט המרתק.
אהבתיאהבתי
אמנם באיחור , אבל רשימת הריבויים הצבאיים לא תהיה שלמה ללא היציר הלשוני המופלא השגור על פי האפסנאים בצה"לנו :
יחיד – 1004 (טופס ציוד אישי)
רבים : "אלפי וארבע" . לדוגמא : "תביא לי את האלפי וארבע של מחלקה שלוש".
הא'רבע , אגב, במלעיל !
אהבתיאהבתי
[…] השפה של הרמב"ם נשמעת כמעט מודרנית – ומדוע? הרמב"ם בדר"כ העדיף את העברית על פני הארמית. פה יש דוגמא למקרה שהניסוח הארמי נשאר דווקא. המילה הנכונה בעברית היא "תפנוק" וברבים "תפנוקים". (כמו תעלול-תעלולים ולא עילול – עילולים). אפשר להשתמש בצורה היחידה "פינוק" אבל רק בתור תיאור תחושה או מצב קיים (כמו "עיטוש" וכו'). "פינוקים" זה פשוט לא תקני. ואיך בכל זאת אנחנו אומרים זאת? הבלשן רוביק רוזנטל מסביר פה. […]
אהבתיאהבתי