תעלולי השפה מובילים למקומות מוזרים, ומניחים מוקשים סמנטיים שלא תמיד קל לצאת מהם בשלום. למשל, כאשר אומרים "הרב התיר את הנישואין", רצוי מאוד לדעת האם הזוג שבו מדובר כבר נשוי, או שעדיין לא. אם הוא כבר נשוי, הרב מתיר לנשואים להתגרש. אם לא, הרב מתיר לשניים להינשא. מקור התעלול הלשוני הזה הוא בפועל הִתִּיר. משמעותו המקורית היא פתח קשר, ולענייננו, התיר את קשר הנישואין ואפשר את הגירושין. משמעותו המושאלת: הרשה או ביטל איסור, ולענייננו, התיר את האיסור להתחתן, ואפשר את הנישואין.
עניין מבלבל עוד יותר טמון בביטוי התלמודי הנפוץ "לא כל שכן". פירושו קרוב למידות תלמודיות אחרות כמו "קל וחומר" או "על אחת כמה וכמה", כמו במסכת ברכות: "כשהוא שבע מברך – כשהוא רעב לא כל שכן". דא עקא, שגם היפוכו, "כל שכן", אומר אותו דבר בדיוק: "מי שהוא אכזרי לעצמו, כל שכן שהוא אכזרי לזולתו" (פירוש רלב"ג למשלי יא). איך זה קרה? במקור, על פי הפרשנים, היה 'לא כל שכן' צורת שאלה-תמיהה: 'אם X כך, לא כל שכן Y?' בעברית החדשה נשארה מילת השלילה "לא" וסימן השאלה נעלם.
סוגיית "לא כל שכן" מזכירה את הבלבול הנפוץ הרבה יותר בין "כלום" ל"לא כלום", שפירושם זהה: אין, ריק, היעדר. המשמעות המילונית הבסיסית אכן הפוכה. "כלום" הוא משהו, "לא כלום": לא משהו. אלא שבפועל אין בעברית שימוש ב"כלום" במשמעות חיובית, והוא ייאמר תמיד בשלילה: על השאלה "מה עשית?" אפשר לענות בשלוש צורות: "כלום", "לא כלום", וגם "לא עשיתי כלום!". כך נספגה "לא" בתוך "כלום" והפכה חלק ממשמעות המילה. גורל דומה יש לצירוף "שום דבר", שמשמעותו חיובית: משהו, אבל השימוש בו תמיד שלילי, עד כדי כך שאין צורך במילת השלילה: "שום דבר" פירושו לא משהו, ואם תרצו, לא כלום.
ומה ההבדל בין "תקדים" (כלומר, משהו שלא היה לפניו מקרה דומה) לבין "חסר תקדים" (המשמעות כנ"ל)? מבולבלים? יש סיבה. "תקדים" הוא שם עצם, שפירושו "אירוע ראשון בסדרת אירועים בעלי מכנה משותף". "חסר תקדים" הוא צירוף המשמש כשם תואר המוצמד לאירוע, ופירושו: "לא היה אירוע דומה לו בעבר". כך נוצרת מעין חזרה אינסופית בזמן: דבר-מה מהווה תקדים רק אם אין לו תקדים. בכל מקרה, יש ניואנס בשימוש: "חסר תקדים" מתייחס לעבר, "תקדים" מתייחס לאירועים עתידיים.
הביטויים "רדת יום" ו"רדת לילה" (או כלשון השיר "רַד הלילה"), מתייחסים לאותה נקודת זמן ביממה. אז מי כאן יורד, היום או הלילה? שניהם, אך בסגנון שונה. היום יורד מהבמה, מפנה את מקומו. הלילה נוחת נחיתה מטאפורית איטית על הקרקע.
ובלי סלנג אי אפשר. מה ההבדל בין "שם זין" ל"לא שם זין"? ממש אין הבדל, שניהם ביטויים של בוז וזלזול. המשפט "אני שם זין עליך" (או על הממשלה, או על המשטרה) זהה במשמעותו לגמרי למשפט "אני לא שם זין עליך" (או על… וגומר). כך גם בצמד החביב "זורק זין" מול "לא זורק זין". מילת המפתח היא כמובן "זין", שפירושה כאן דבר בזוי. מי ששם או זורק זין אומר בכך שהוא מקדיש לך את הדבר הבזוי והמזולזל ביותר. מי שלא שם זין או לא זורק זין אומר שאינו מקדיש לך אפילו את הדבר הבזוי ביותר.
נותרת על כנה השאלה: למה הגברים מזלזלים כל כך באיבר הנערץ שבעזרתו הם אמורים להוכיח את גבריותם? לזיגמונד פרויד פתרונים.
– איך הייתה ההצגה?
– חבל על הזמן.
– אז ללכת או לא ללכת?
אהבתיאהבתי
ולמה נשים אומרות "נשבר לי" כשאין להם מה שיישבר?
סת—ם.
באשר לשיר, הידוע בעיקר לזקני העדה: "רד הלילה רב שירנו הבוקע לשמים" מסתבר כי למנגינה החסידית הזאת כתב אורלנד מילים עבריות, וכה כתבן: "רב הלילה רב שירנו הבוקע לשמים". משפט שירי יפה יותר מ"רד הלילה", לטעמי, וגם… נכון יותר, שכן השירה הבוקעת לשמים מגיעה למדרגה זו, בדרך כלל, כאשר רב הלילה, אי אז באשמורת תיכונה ושלישית.
שורו והאזינו באתר זמרשת הידוע לחיבה יתרה יתרה, השיר מופיע שם בשירת הקהל עם נגה אשד בגיטרה ושירה, ועליזה נגר במנדולינה.
אהבתיאהבתי
לאחרונה הבכתי את עצמי בקרב בנות משפחה צעירות שלא הצלחתי להבדיל בין "על הפנים" ו"לפנים". מסתבר שהשני הוא הפכו של הראשון, מה שלא היה מובן מאילו.
אהבתיאהבתי
הכלב – בא יומו, אך דא עקא – הוא בא בימים
בעליו בא בימים – אך עם זוגתו – הוא בא בלילות
אלא שלפעמים בא לו לבוא, ולה דווקא בא להביא לו…
אהבתיאהבתי
ומה בדבר סכנת חיים = סכנת מוות – סכנת נפשות? מי מהם הכי מסוכן?
אהבתיאהבתי
תחינת הגבנית
אלי! אני במצוקה
אלי אני מוצקת
אלת הגורל לי מצקת
ואני כל כך מוצקת
בגבור מצוקתי אני יוצקת
חלב טרי לתוך מצקת
אך החלב גבן ומצק
חיש קרש והפך למוצק
ואני איני מבינה
כיצד אגבן היום גבינה?
—————————–
מילון:
מוצקת – שרויה במצוקה
מוצקת – סובלת מהצקה
מצקת – תהליך מתמשך של הצקה
מצק — הפך למוצק
קרש – תהליך הקרישה
ניקרש – מצב סופי של תהליך הקרישה
אהבתיאהבתי
מאיר עיניים,חכם,משעשע.
אהבתיאהבתי
תחינת הגבן:
אלי – אני במצוקה
הגבנית כה מוצקה
ממש בשיש יצוקה
ואף אני מוצק כעת
רוצה לצקת מתוכי
בגבנית המוצקה
אך אוי – צוקה ומצוקה
הגבנית המוצקה
בצוק העת אותי נטשה
גבן מוצק אחר מצאה
מצוק מצקה מחלבה
וצקצקו אל השקיעה
אהבתיאהבתי
כל כך כיף לקרוא..
אהבתיאהבתי
ומלת הסלנג המפורסמת "כאילו", שמשמעותה הפוכה מהמקור. "זה, כאילו, אמיתי". בעברית התקנית "כאילו אמיתי", משמע "לא אמיתי". בעברית המדוברת המלה "כאילו" מחזקת את משמעות הדברים, ולפיה מובן המשפט לעיל הוא "זה מאוד אמיתי".
אהבתיאהבתי
אני דווקא לא חושב ש"כאילו" זה חיזוק.
"כאילו", "כזה", "סוג של" וכו' הם הגרסאות המדוברות של התפתלויות כתובות/אקדמיות – כשאין בסיס להצביע על משהו בצורה מובהקות.
נניח למשל שמישהו כותב מאמר והוא רוצה להגיד ש"אריאל שרון הוא המנהיג האהוד ביותר בתולדות מדינת ישראל" אבל אין לו נתונים שמצביעים על כך בצורה או ברורה. הוא יכול להשתמש במגוון כלים שמרוקנים את הטיעון מבסיס מוכח אבל משאיר את הרושם בעינו. "אחד המנהיגים…", "ייתכן", "ככל הנראה", "יש הטוענים" וכו'.
כשאני קובע עם חברים שלי, תחת ההיכרות שלי עם עצמי שכושר ניהול הזמן שלי לקוי ביותר, אני לעולם לא אומר "ניפגש בשמונה", אלא תמיד אומר "ניפגש בשמונה כזה"/ "כאילו שמונה". שמונה, בלי נדר.
אני חושב ש"כאילו אמיתי" זה בדיוק מצב שבו אני די בטוח שזה אמיתי אבל לא רוצה להתחייב על זה. אני מספר למישהו על התכנית ריאליטי שראיתי ורוצה להגיד שזה אמיתי אבל חושש להתחייב כי לך תדע מה באמת קורה שם על הסט, אז יוצא לי "כאילו אמיתי" – זה נראה אמיתי ומתיימר להיות אמיתי, אבל אני האינסטינקט מונע ממני להתחייב. בוא נניח שזה אמיתי וה"כאילו" משתרבב מעצמו בשביל הכסת"ח.
אני חושב שה"כאילו" וחבריו, כמו ה-"like" באמריקה, נפוץ כל-כך בשפה מכיוון שבאמת קשה להגיד דברים בוודאות מוחלטת. "כחול כזה", כי השמלה לא באמת כחולה, יש בה כל מיני גוונים וצורות. "כאילו רוק כבד כזה" כי אני לא באמת מבין מספיק במוזיקה כדי לסווג את זה מבחינה סגנונית. "אני כאילו בצומת קסטינה" כי אני רק באיזור של צומת קסטינה, ואני בעצם הרבה לפני, ואני הולך ממש לאחר לך.
אני לא יודע למה התכוונו דנה אינטרנשיונל ושי כרם כשכתבו לבועז מעודה את "כאילו כאן". "איתי איתי, כאילו אמיתי, כמו אז מזמן". אולי כי אתה כאן, אבל לא מספיק כאן כמו שהיית אז מזמן, רק כאילו אמיתי. פחות חזק מבאמת אמיתי.
אהבתיאהבתי
עברית יפה שפה!!!
אהבתיאהבתי
כמו תמיד. יפה, מעניין ומעשיר 🙂
תודה.
אהבתיאהבתי
וכולם מכירים את
אָסוּר – מוּתָר
ומוּתָר – אָסוּר (מֻתר)
כשהכלב אסור, מותר להכניס אותו. אבל כשהוא מותר…
אהבתיאהבתי
אחלה בלוג!
אהבתיאהבתי
מכל מלמדי השכלתי
ומכל משכילי חכמתי
כמה נפלא לקרוא אתכם
המשיכו כך…
תודה
אהבתיאהבתי
למקרים כמו כלום – לא כלום ושם/לא שם זין הצעתי לקרוא סתירונים:
אהבתיאהבתי
English has similar notions. E.g. what is the difference between "filling IN a form" to "filling OUT a form"? In addition, in Australian Slang when one wishes to say that two elements are very similar with little difference between them, one can say "it is much of a muchness" or "it is NOT much of a muchness"… Other languages display similar phenomena
אהבתיאהבתי
שלום רוביק. תודה על סדרת המאמרים המחכימה. בעניין דומה, רציתי לדעת מדוע משתמשים בצמד 'קשה להפריז' או 'קשה להגזים' בהקשרים שונים כאשר הכוונה האמיתית היא ל'קשה להמעיט'.
למשל בכתבה מדה-מרקר:
"אפשר למתוח ביקורת על התנהלותם של האישים הידועים כראשי המחאה ועל הכיוונים שאליהם הם שואפים – אבל קשה להפריז בהשפעה שהיתה ותהיה לה על הכלכלה, על החברה ועל הדמוקרטיה הישראלית. מאחוריה יש שורה של הצלחות ענקיות"
ברור שהכוונה היא להיפוכו של דבר, לא?
אהבתיאהבתי
הכוונה היא שהחשיבות היא כל כך גדולה, ששום סופרלטיב לא יהיה הפרזה. כלומר, קשה למצוא סופרלטיב כל כך גדול שכבר יהווה הגזמה בהקשר הזה, ומכאן "קשה להפריז".
אהבתיאהבתי
יפה! לא חשבתי באופן הזה (שוב תעלול לשוני).
תודה.
אהבתיאהבתי
לכבוד מר רוביק רוזנטל.
יש לי שאלה בדבר הביטוי: להקריא, הקריא, הקראה וכו'.
"הקראה" למשל הוא ביטוי תדיר בעולם המשפט: "הקראת פסק הדין", "הקראת האישומים" וכדומה.
הקריינים המקצועיים ברדיו ובטלוויזיה, אינם נמנעים מלומר: "אני מקריא כעת את . . .".
לעניות דעתי, ההטיה של הפועל הזה "ק ר א " בבניין הפעיל, לא רק שמחטיא את מטרתו, אלה הוא גם הטייה לא ממש אפשרית במבנה של הפעיל, שבו יש מפעיל ויש מופעל, ושניהם מבטאים את אותו הפועל, לאמור: אני מכתיב לך, – אתה כותב. האמא מלבישה את הילד – הילד נמצא לבוש. הכרוז משמיע, והקהל שומע.
כיצד מסתדר עם כלל זה הפועל "ק ר א"? כשהקריין מקריא, ביך עובר הפועל אל המופעל? השומע? האם הוא מוקרא?
כי אם המקבל "שומע", אז המפעיל "השמיע", לא "הקריא". הלא כן?
אני מבקש הסבר ממצה. אשמח לקבל תגובה גם מכל בר סמכא.
בברכה,
יובל לב
yuvallev@netvision.net.il
057-6516182
אהבתיאהבתי
כאשר הקריין מקריא, הוא מקריא את החדשות, והחדשות מוקראות על ידיו. כאשר התובע מקריא את כתב האישום, ניתן לדווח כי כתב האישום הוקרא בפני החשוד.
יש לשים לב על מה יוצא כל פועל יוצא. לדוגמה, כאשר אם מאכילה את בנה קורנפלקס, אז האוכל נאכל והילד מואכל. בדומה לכך, המלביש.
אולם כאן הפועל יוצא על הטקסט עצמו, וללשון נפעל משמעות שונה. כאמור, החדשות הוקראו על ידי הקריין, אך גם נקראו על ידי קוראי העיתון שלמחרת. כך, בלשון הופעל יש דיבור והשמעת קול בפה, ואילו בלשון נפעל הקריאה היא בעיניהם של יודעי קרוא וכתוב.
אהבתיאהבתי
המעטה ממעיטה בערכו של דבר. והגזמה? הרי גיזום ממעיט מכמותו של דבר, והגזמה מאדירה אותו.
אהבתיאהבתי
ליאיר, כרמלה, ארז, גרשם, מירב, ובמיוחד למיקי
אתם מהוים את ההוכחה כי בימינו הכונן, כנייר הזכור לטוב, סובל הכל. בעיקר שטויות.
אהבתיאהבתי
הו אבישי בחן את השטויות
שמסתתרות בין האותיות
שבראנו.
באותיות אלה מתברא העולם
כעת ובכל רגע קיים
ואם העולם שבראנו כשטות יראה
חפש בו מיסתורין שבהם יתעטה
כי האדם הוא העולם
שבזכות שטויותיו קיים
אהבתיאהבתי
רוביק מחמל נפשי
לבי לך, נוכח התגובות לרשימותיך
אהבתיאהבתי
1. המילה "כלום" פירושה גם "האם", בדרך כלל כשאלה רטורית שתשובתה שלילית.
2. קראתי היום שני בנקים פרסמו אזהרת רווח. האם לא נכון יותר לומר שפרסמו אזהרת הפסד?
3. במעלית ישנו כפתור המסומן באות כ, קיצור למילה כניסה. כניסה לאן? הרי לוחצים עליו רק אנשים שמעוניינים לצאת מהבניין, לא להכנס אליו!
אהבתיאהבתי
אני חושב שיש דווקא הבדל די משמעותי בין הביטויים "שם זין" ו"לא שם זין", במובן שהראשון מתאר פעולה אקטיבית, של אדם שמתאמץ על מנת להראות את זלזולו בדבר, לעומת השני, שבו אדם גם את זה לא טורח לעשות.
אהבתיאהבתי
כצבר מן השורה להורים פליטי אירופה, ששפתו העברית עוצבה בשנות החמישים בבית הספר וברחוב התל אביבי, לא היה קים אצלי בלבול בין "כלום" ל"לא כלום"; בדיוק כמו אתה טוען במאמרך. שניהם כאחד סימלו עבורי משמעות של "ריק", בלי דעת ש"כלום" יש בו משמעות עצמית של "יש".
כל זה היה נכון בעיני עד לערב אחד בתחילת שנות התשעים שבו המנחה שלי, פרופ' דיטר ואלץ, ואני, תלמידו הישראלי, הסבנו לשיחה בטלה בטרקלינו שבבזל (שוויץ) לאחר יום עבודה אינטנסיבי על מודלים ממוחשבים להדמיית פעילויות חשמליות של תאי עצב. האיש הוא ביופיסיקאי מהשורה הראשונה בעולם, ידען עצום, בעל יכולות חשיבה מערכתית-מתמטית מדהימה – בקיצור ארכי-"יקה", ויחד עם זאת מעריץ של התרבות הצברית משולחת הרסן. למזלי הוא אהב מספיק את חוסר המרובעות הישראלית, כך שיכולתי להתברג לפחות לזמן מה לצוות שלו. ומאחר והייתי אורח מארץ זרה, הוזמנתי באותו ערב לארוחה בביתו.
ברגע מסוים, ללא כל קשר לנאמר באותה עת, הוא שואל אותי:"כמה זה "לא כלום". מבלי להבין שנטמנת לי מלכודת, השבתי לו "כלום". אומר לי הארכי-יקה משהו בזו הלשון: ראה "לא" הוא שלילה ואלו גם "כלום" הוא שלילה, האם אין אתה יודע שכפל של שתי שלילות הוא חיוב? אז כמה חיובי זה "לא כלום"?
השניות הראשונות לאחר אותן שאלות היו לי סיוט של כל תלמיד מול המורה המתחכם שלו. חיפשתי בקדחתנות משהו בתרבות שלנו שיהיה גם חיוב וגם שלילה בעת ובעונה אחת, יוכל להוות הסבר דווקא ל"כלום" ויפתור אותי מהדילמה המתמטית הזאת. אני לא יכול להסביר איך נזכרתי ברעיון של "בטל בשישים" שנולד לצורך התרת הכשרות של "טרף" מזערי בתערובת עם רוב מכריע של "כשר". בהבזק שני נזכרתי ב"מלמד" שלי שלימד את זאטוטי החדר את דברי רב הונא "כל מי שמבקר את החולה פוחתים לו אחד משישים בחוליו". לשאלת החוזר-בשאלה-הפוטנציאלי "ואם יבואו ששים מבקרים, החולה יבריא?", המלמד שלי פסק בהחלטיות: "שכר המצווה הזאת אינו מצטרף בחולה!"
זהו, מצאתי פתרון, אבל איך אני מעביר אותו לשוויצרי קפדן באותה מטבע שהוא מתחכם לי? לקחה עוד שניה ואז אמרתי: "כלום" זה אפסילון (מספר ממשי קטן כרצוננו שהגדרתו מהווה בסיס לכל החשבון הדיפרנציאלי), ואילו "לא כלום" הוא אפילו שלילה של אפסילון. לפרופ' ואלץ זו היתה תשובה מובנת ובעלת משמעות רבה. כבן לתרבות המדעית האירופית יש לו הערכה רבה להגדרת האפסילון המיוחסת לניוטון וללייבניץ במאה ה-17, ואשר היוותה נקודת מפנה בפריצה המדעית והטכנולוגית של העידן המודרני.
הרעיון של "בטל בשישים", וחברו הרעיון של "כזית", הופעל כבר במשנה לצורך קבלת פטור מעונש על עברות מזעריות בתחומים רבים. בבחינת ה"יש" המועט שלא גורר אחריות בתמונה הכללית. זו תכונה מקבילה בדיוק לאפסילון אשר מתאר שיפוע (הניתן להגדרה רק בין שתי נקודות) בנקודת ההשקה (נקודה אחת !) עם עקום ו/או פונקציה. בשני המקרים מדובר במהות קיימת שאיננה נחשבת-קיימת לצרכים מעשיים.
הסיום של אותה שיחה היה מפתיע כמו תחילתה. מדען שוויצי קפדן לא יכול להשאר מובס ככה סתם. לפיכך נשאלתי מיד: "ממתי אתם היהודים יודעים זאת?" עניתי לו שאם מדובר בסוגיות שמופיעות במשנה אז אנחנו מחזיקים ברעיון האפסילוני כבר מאז חתימת המשנה, משנת 200 לערך. ואז באה שאלה העוקבת: "ומה עשיתם עם המידע הזה?" הרמתי עינים לשמים ועניתי "כלום". החֶבְרה לומדים את הסוגיות האלה כבר מאות שנים שוב ושוב, שהרי זו המשמעות של ה"משנה". ואז קבלתי את מנת הסיכום כהי-לישנא: "אז אתם היהודים אשמים בימי הביניים החשוכים, יש לכם אחריות על 1400 שנים של בורות כלל עולמית". ואת זה הרעים עלי בקולו צאצא גאה של השבטים הגרמנים הברברים שהרסו את קיסרות רומא.
פרופ' דיטר ואלץ הוא עדיין אחד הידידים הגדולים ביותר של עם ישראל, של תרבות ישראלית, של המדע הישראלי ושלי אישית. רק צריך להזהר קצת מחדות החשיבה שלו.
בסיכום אני מציע שנשיב ל"כלום" את המשמעות הישותית של "בטל בשישים" ו/או "כזית" מחד, או את ϵ (אפסילון) מאידך גיסא, הכל לפי טעם הקורא.
אהבתיאהבתי
צחי – סיפור אדיר! תודה.
לגבי "כלום": שמעתי שמועה (המקבילה העתיקה לפוסטים באינטרנט) ש"כלום" הינו נוטריקון של "כ-לום". כלומר, כמו "לום", ולום הינו הגרעין של התמר. לכן, "כלום" משמעו "משהו (מזערי)", ממש כמו "כ-זית".
-האם אדוני ירצה תה או קפה?
-הבא לי כלום (=הבא לי משהו).
מכיוון שהעברית שלי חסרה ואף לקויה (ובמקרה שלי לא בגלל מוסדות החינוך בארץ שכן לא עברתי דרכן) הייתי מעוניין לדעת האם יש לתיאוריה הזו סימוכין.
אהבתיאהבתי
זה נכון, אך ה"לום" הוא גלעין החרוב ולא התמר.
אגב, שמעתי פעם שההנחה בעת העתיקה היתה שמשקלם של כל גלעיני החרוב זהה וכך היתה נמדדת מידת ה"קראט".
אהבתיאהבתי
מי שמזלזל שם זין. מי שרוצה להפריז בזלזול אומר שאפילו את הפעולה הזאת הוא לא יטרח לבצע.
אותו דבר גם לגעת במקל. אם אני נגעל ממשהו/מישהו/מישהי – אני אגע בהם במקל. אם אני עוד יותר נגעל – אפילו במקל לא אגע בהם.
לא רואה כאן שלילה/סתירה פנימית, אלא משהו שיותר מזכיר את הביטויים האנגליים
I couldn't care less
invaluable
ועוד
אהבתיאהבתי
מזכיר לי: תופעה באנגלית שנשמעת מוזר כשמתורגמת מילולית לעברית:
"are we there yet?"
בדרך כלל נשאל על ידי ילד. מה שהוא בעצם רוצה לשאול זה:
"are we there already?" שזה ההפך
אהבתיאהבתי
I was extremely pleased to discover this great site. I want to to thank you for your time for this wonderful read!! I definitely loved every part of it and i also have you bookmarked to check out new stuff in your website.
אהבתיאהבתי
נכתב כאן שאין שימוש כלל במילה "כלום" לכשעצמה (בתור "משהו"). לדעתי זה נשמר עדיין במשפט "כלום נכון הדבר?" שאפשר לבטא "יש שמץ [=כלום] של נכונות בזה?"
אהבתיאהבתי