מיהו 'ההמון', אותו גוף אנושי חסר פרצוף, שהאדם היחיד אובד בו? לשפה העברית יש בעניין זה סיפור עתיק יומין ומאלף. 'המון', מספר לנו כבר המקרא, הוא קול שאון, קול המיה, מעין המהום. 11 פעמים במקרא ההמון משמש כאונומטופיאה, או בעברית: תצליל. כך בפסוק "ויאמר אליהו לאחאב: עלה, אכול ושתה, כי קול המון הגשם" (מלכים א יח 41). החיבור לקול שמשמיעים אנשים רבים נעשה כבר בכמה פסוקים, כמו בספר ישעיה: "קול המון בהרים, דמות עם רב, קול שאון ממלכות גויים נאספים" (יג 4). מכאן קצרה הדרך כבר במקרא להמון האדם, כלומר, האנשים המשמיעים קול המיה, כמו בצירוף "לכל המון ישראל".
במקרא 'המון' הוא מונח נייטרלי: אנשים רבים. לעיתים הוא אפילו חגיגי, כגון במדרש המקראי לשמו של אברהם: אב המון גויים. עם השנים ירדו המוניטין של ההמון עד לתחתית. ההמון הפך שם נרדף לציבור חסר דעה וגס, שניתן להשפיע עליו בקלות והוא אינו נדרש לנמק את עמדותיו. 'המוני' כשם תואר מציין בדרך כלל התנהגות גסה, וכמוהו 'המוניות', ולכך שורשים בלשון ימי הביניים. תופעה דומה אפשר לראות גם בשפות אירופה. וולגארי, שהוראתו השלילית מובהקת, נגזר מ-vulgus שפירושו בלטינית ציבור אנשים. people, בעקבות populis, פירושו אנשים או עַם, אך vox populi הוא קול ההמון, שקולו כידוע כקול אלוהים. הנוסח העברי לאמרה הלטינית, "קול המון כקול שדי", הוא של שמואל הנגיד. על אמרה זו ניטשו ויכוחים ופירושים רבים, ויש גם מצדדים באמת הגלומה בדעת ההמון.
איך זכה ההמון, אותו גוף אחיד, שם קיבוצי לכל דבר, לצורת הריבוי, 'המונים'? גם זה החל במקרא: "המונים המונים בעמק חרוץ", אומר הנביא יואל. השימוש בצורה המיודעת, 'ההמונים', כבר נפוץ בספרות התחייה, וברנר אהב להשתמש בו, וכמוהו הצירוף "המוני העם". גם לצורה המיודעת בסיס במקורות, במדרש נאה מבראשית רבה: "טובים היו לנוח שלושת בניו מכל אותן ההמונים שהיו בדור המבול, מהמון רשעים רבים; שהרבה המונים היו בדור המבול, שכל אשה ואשה מהם היתה יולדת ד' וחמישה בכרס אחד בכל שנה ושנה, והיתה יולדת שני פעמים בשנה כצאן". בכל מקרה, 'המונים' משמש היום גם במשמעות המקורית של 'המון', דהיינו, אנשים רבים: 'תקשורת המונים', הסעת המונים' ועוד, וזאת בהשפעת המילה האנגלית mass, וצורת הריבוי masses. במילון למונחי תקשורת שיצא לאחרונה ממש לציבור הצענו (שימשתי כיו"ר משותף של הוועדה) לקרוא לעיתון מסחרי, כדוגמת ידיעות אחרונות ומעריב, 'עיתון המון'. היה בעבר ניסיון לטבוע את 'הימוּן' כמילה עברית לפופולריזציה, אך הוא לא נקלט.
המילה המקבילה להמון היא 'אספסוף', וכאן מודגשת הגסות והעדריות ביתר שאת. בהופעה יחידה של המילה הזו במקרא, בסיפור המן הנופל במדבר, נאמר: "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאווה" (במדבר יא 4). 'אספסוף' היא גזירה מקטינה של השורש אס"ף, בדומה ל'אדמדם' או 'חלשלוש'. המילה האנגלית לאספסוף היא mob, קיצור של הביטוי הלטיני mobile vulgare, ההמון הנע מצד לצד. בערבית מילה דומה בצלילה, סַפְסַף, שפירושה נחות, אך לא ברור הקשר בינה לבין המילה העברית.
בשלב מסוים פרשה המילה 'המון' מחברת בני האדם והפך מילה נרדפת ל'הרבה', בעיקר במשלב הדיבורי. המעבר מ"היו המון אנשים" ל"בגן יש המון צעצועים", או "יש המון מה לראות באוסטרליה" התקבל בטבעיות. תרצה אתר הלכה שלב נוסף בשיר "שבת בבוקר":" שבת בבוקר, יום יפה! אמא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון, ולי יקנו המון בלון". אז שיהיה המון מזל טוב, והמון המון אהבה.
בפעם היחידה בה המילה מופיעה בתורה ("והאספסוף אשר בקרבו התאוו וגו'")
האות 'א' אינה מנוקדת, ויש לקרוא "והספסוף…"
אשמח אם מישהו יסביר לי מהיכן צורת ההגייה הנוכחית שלנו (אספסוף ולא ספסוף)
אהבתיאהבתי
על פי הפרשנים הקלאסיים, אדמדם, ירקרק וכדומה, משמעותם דווקא הגדלה ולא הקטנה, כלומר: אדמדם הוא אדום מאוד וירקרק הוא ירוק מאוד.
בכל מקרה, בין אם זו צורה מקטינה ובין אם מגדילה, לא ברור לי הקשר בין השורש א.ס.פ לבין ההמון… אשמח להבהרות.
אהבתיאהבתי
לדעתי הכוונה של הפסוק: "אסיפת האנשים אשר בקרבו".
אהבתיאהבתי
לדקלה – גם לי לא ברור הקשר, אני מהמר על "אוסף" (של אנשים).
אהבתיאהבתי
הפתגם הלטיני הוא:
vox populi vox dei-
קול העם הוא קול האלהים.
בברכה,
אריק ברהום
אהבתיאהבתי
דקלה – מן הסתם אנשים הנאספים ביחד יוצרים המון אנשים? לדעתי הוסיפו את ה"סוף" כדרך להראות שכל מי שרצה היה נאסף להמון, וכך הרבה אנשים היו מתאספים ומתווספים (גם ה"נחותים" כביכול – ל"אספסוף" יש תצליל זרוק לטעמי).
תודה רוביק על עוד מאמר מחכים.
אפשר לבקש נושא למאמר שהייתי שמח שתחקור?
אהבתיLiked by 1 person
גם בתפילת החג: "שובה אלינו בהמון רחמיך".
אהבתיאהבתי
מאפוא הגיעה המלה ציבור? היא מהשורש צבר=סברס?
אהבתיאהבתי
[…] אנחנו היום אספסוף. אספסוף נבער וחסר דעת שלאט לאט הופך להיות מה שכל אספסוף […]
אהבתיאהבתי