"היה שיגעון": תגובה נפוצה, כמעט קלישאה, אחרי אירוע מוצלח מאוד.
"ההופעה היתה מטריפה", כתב הבלוגאי בבלוגו.
"איי, זה היה משגע, מה אתה יודע", שרים התרנגולים ב"שיר השכונה" של חיים חפר.
השפה מספרת לנו בעניין זה סיפור מבלבל: השיגעון, זה המביא בני אדם למוסדות סגורים וקושר אותם בכותונת משוגעים, הוא גם שיאה של החוויה האנושית, מקום שבו שוררת שמחה מתפרצת, זמן שאין רוצים לשכוח. במקרה של העברית זה קורה גם למילה הנרדפת לשיגעון: הטירוף, בהטיות שונות.
"שגעון הסקייטבורד" (או הסודוקו, או מחאת האוהלים, או הפייסבוק והטוויטר).
"איזה בחורה משגעת".
"זה מטורף / מטָרֵף / מטריף / מוטרף".
"אנחנו ממש באַטְרָף".
"היה חזק בַטירוף".
שורשי השיגעון הם שם נרדף לאהבה:
"אני משוגע אחריה / עליה"
"היא מטורפת אחריו"
"רבקה ג'ון, את עושה אותי מג'נון", שר יוסי בנאי לרבקה מיכאלי: 'מג'נון', כלומר, משוגע, בערבית.
כל זה לצד השימוש המקורי באותן מילים עצמם, המעיד על המשמעות המקורית, בלבול הדעת, מחלת נפש:
"החלטת לשגע אותי"
"תגיד לי, אתה מטורף?"
"הבאת לי את הג'נאנה".
כשמדובר באהבה, ארסנל המילים הקשות, העוסקות בסכנה, מוות ומחלה מתרחב:
"דלוק עליה"
"שרופה עליו"
"מת עליה"
"חולה עליך".
"חולה עליך" מזכיר לנו פסוק משיר השירים: "סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים, כי חולת אהבה אני".
חולת האהבה היא אחד המפתחות לתעלומה, שאינה מסתורית כל כך. גם אבותינו, או לפחות המשורר האלמוני המופלא של שיר השירים (אני מתנצל בפני שלמה המלך, לא נראה לי שאדם שבע-מין המחזיק בהרמונו אלף נשים כתב את היצירה הזו) הבינו שאהבה היא מחלה. כך גם האנגלים, שיצרו את ההרכב lovesick.
השורש שג"ע נקשר כבר במקרא להתנהגות מוזרה המעידה על מחלה. טר"ף הוא שורש מעניין. במקרא הוא שורש אלים: דריסה, השמדה, בליעה אכזרית של הטרף. בתלמוד השורש מרחיב משמעות: עניינו ערבוב ובלבול. היין והשמן נטרפים, הספינה נטרפת, וגם הדעת נטרפת. רש"י דיבר על אדם 'מוטרף', הנוהג בבלבול. מטורף הוא אם כן מי שדעתו התבלבלה, שאינו חושב בהיגיון, שאבדו לו סדר המחשבה וסדר המציאות.
ובזה העניין. מצב של התרגשות עזה, שמחה העולה על גדותיה, חוויה משכרת היא מצב שיש בו יסודות של שיגעון וטירוף: בלבול חושים, שבירת נורמות, השלכת הסדר הקיים, "הראוי", "הנכון".
ובכל זאת, שלא כמו במקרה האהבה והמחלה, במקורות השיגעון אינו מצוי בצד השמחה ושיכרון החושים, ואין לו קשר לאהבה או לשמחה. היכן מסתמן השינוי? מתי הורחבה משמעות נטיות השורשים הרבות האלה מן המחלה וההדרה אל כלל בני האדם? בספרות התחייה עדיין אין לכך זכר. המשוגע הוא הדחוי, המאיים. המהלך הסמנטי חל בשפת הדיבור הישראלית, שהיתה והינה, כידוע, שפה תחת השפעה.
חשוד מרכזי במקרה זה היא האנגלית, שבה crazy משמש בשתי המשמעויות. גם המטורף הקליני, וגם המלהיב, המרגש. crazy הוא דבר שבח נלהב, crazy about somebody פירושו לאהוב אדם אהבה עזה, crazy love היא אהבה עזה, כמו בלהיטו של פול אנקה משנת 1958. בגרמני מצוי ניב דומה: verrückt nach jemanden sein, וכן verrückt nach Mädchen sein : להיות משוגע אחרי נערות, וכן שימוש בשם התואר wahnsinnig , משוגע, במשמעות דבר שבח ופליאה. ברוסית, שהשפעתה על העברית החדשה רבה, אפשר למצוא את הביטוי 'אפשר להשתגע' בהוראה של שמחה והתרגשות: mozhno s uma soyti.
ונסיים בפזמון שימיו כימי המדינה, ומעיד על כך ששיגעון האהבה כבר צבר ותק במקומותינו. נתן אלתרמן, לימון וצלחת, השנה 1946:
"'את הגברים כולם יכולתי לשגע,/ כי משגעת כף ידי הענוגה,/ אבל בך אני רואה זה לא נוגע'./ 'זה לא נוגע כי אני כבר משוגע'./ 'ממי, ממי אתה כבר משוגע, ענני!'/ 'ממך, ממך, ממִי? ממִי? ממֵי לימון'./ 'ממֵי לימון, אדון צלחת, זה ממני!'/ 'נכון מאוד, אלפי תודה, אלפי פרדון'".
ע"פ המסורת, שלמה המלך כתב את שיר השירים בצעירותו – כך שהקושיה שלך על המסורת ששלמה המלך כתב את שיר השירים איננה קשה…
אהבתיאהבתי
עוד משהו על הפוסט הקודם, שסיפר בנפלאות היידיש באשר לשְמירים וסטירות עד דלא ידע בין למברג לקרקוב. שוב אני נזקקת לשפה הערבית, שלבשה לבוש אחלה עברי, בשיר של חיים גורי, המופיע באתר הנהדר "זמרשת". שיר שאין עברי ממנו, למנגינה בולשביקית-סובייטית, ואני מתכוונת לשורה הראשונה בבית השני:
יוֹם יָבוֹא, אַחִים, נַחְזֹרָה
יִפְרְחוּ דְּגָלִים עַל תֹּרֶן,
אָז נָרִיעַ, חֶבְרַיָּא, כִּי בָּא.
בֶּנִי, בֶּנִי, סְפִּיץ' יִתֵּן אָז,
*עֲרָפֶל-עָב יַעֲטֵנוּ
וְעָשָׁן תְּסַלְסֵל אֲרֻבָּה.
מַפּוּחִית תַּדְרִיבּ אָז זֶמֶר,
נְתִיבוֹת חַיּוּ עַד גֶּמֶר
וּמַלָּח יְחַיֵּךְ מִסִּפּוּן.
אָז נִזְכֹּר אֶת "חַנָּה סֶנֶשׁ"
עֵת עִם חֶבֶל הֶעֱלֵינוּ
וְלֵילוֹת סְעָרָה וְטַיְפוּן.
צִי עִבְרִי יָשׁוּט, חֶבְרַיָּא,
וּלְאוֹר שְׁמֵי צָהֳרַיִם
זֶה יְהֵא כִּבְכָל אֶרֶץ וְעַם.
וְקִבּוּץ עִבְרִי עַל רֶכֶס
וּפְקִידוֹ שֶׁל בֵּית הַמֶּכֶס
יְחַיְּכוּ בְּנִפְנוּף כּוֹבָעָם.
המפוחית תַּדְרִיבְּ זמר, כלומר תרביץ זמר, כמו שיודקה "דופק ניגונים" בשיר "יודקה" של עודד אבישר ומרדכי זעירא. מבחינת הלשונות והעמים יש בשיר של גורי עברית, אנגלית, ערבית, וגם המילה טייפון, שאולי היא יפנית? ועל כולם מנצחת המנגינה הרוסית הסוחפת.
אגב, ב"שומר הצעיר" שרנו מילים אחרות למנגינה הזאת, כאלה אולטרה-סובייטיות, לגמרי… ("עם וורושילוב נסתערה עם בודיוני נמגרה את חלאת הפשיסטים עד תום"). הן נולדו מחדש ברוסיה הסובייטית, בזמן מלחמת העולם השנייה.
בעניין השיגעון, שהוא עניינו של הפוסט הזה, כדאי להזכיר את הפסוק בהושע המתאר ימים שבהם יהיה הנביא אוויל, איש הרוח משוגע. גם לאכיש מלך גת, היה מה לומר באשר למשוגעים, כאשר "נפנף" את דוד המלך מעליו, כאשר זה האחרון שינה את טעמו והשים עצמו משוגע. "החסר משוגעים אנוכי?" שאל אכיש את עבדיו.
דמות אחרת שהביטוי משוגעים נקלט ממנה, בהקשר פוליטי, הוא שר האוצר לשעבר, המנוח יגאל הורוביץ, שהטיח בממשלה ובעם: משוגעים, רדו מהגג!
אהבתיאהבתי
אהבתיאהבתי
לא תדריב אלא תצ'ריב.
ולענין מג'נון(משוגע בערבית) זה מי שנכנס בו הג'ין (השד) ואי לכך השתגע.
וקצת טעם אישי:ממש שגעון לקרוא את המאמרים של רוביק רוזנטל.
אריק ברהום
אהבתיאהבתי
אקדים בתודה על המאמרים המרעננים.
לגבי המשורר המופלא של שיר השירים, לדבר על אהבה ברמה כזו (הממשילה את הקשר בין השכינה לכנסת ישראל) יכל רק שבע מין (כהגדרתך) כשלמה המלך.אדרבה זה מרומם את משמעות המושג ה"אהבה".
אהבתיאהבתי
תענוג אמיתי רוביק איך שבכל פעם אתה מוצא את הדרך להושיב אותי ולקרוא בהנאה את המאמרים שלך . אני פשוט משוגע על הדרך הדמיון והשפה
רונן אדרי
אהבתיאהבתי
!! ROVIK, I'M COMPLITLY CRAZY & MAD ABOUT YOU
אהבתיאהבתי
בענין גורי: השורה הראשונה שלו כמעט זהה לשיר הסובייטי המוזכר: "עוד יום יבוא והם יחזורו,תותחים עלינו יורו – אז נניפה אתדגלנו האדום. עם וורושילוב וכו,וכו,"
שלמה קרני
אהבתיאהבתי
לעניין שלמה המלך ושיר השירים: המסורת מייחסת שלש יצירות לשלמה: שיר השירים שכתב בהיותו צעיר, משלי בהיותו בוגר וקהלת בהיותו מבוגר. כך שבהחלט ייתכן ששלמה כתב את שיר האהבה היפיפה כשהיה עוד עלם רעב לאהבה, לפני שנהיה מלך ואסף לארמונו והרמונו את האלף להשביעו…. ואולי יש להתייחס דווקא לדברי רבי יוחנן במסכת סוכה "…..מרעיבו – שבע, משביעו – רעב…" והמבין יבין 🙂
ולעניין הפזמון המקסים של אלתרמן – ראוי להזכיר גם את הביצוע המקורי הנפלא של יונה עטרי ואילי גורליצקי המהוים שילוב מושלם!
אהבתיאהבתי
כמובן ששלמה המלך כתב את שיר השירים שכולו אהבה בין ה' יתברך לבין כנסת ישראל, וזו לא אהבה פשוטה וזולה כלל!
אהבתיאהבתי
וכמובן אסור לשכוח את שייגעץ הישן והטוב!
אהבתיאהבתי