על אדם הנקלע למצב של בלבול או חרדה, אומרים שהוא מחליף צבעים. השפה זיהתה כאן תופעה פיזיולוגית: כשאדם נכנס למצוקה רגשית צבע הפנים משתנה. הביטוי מופיע בשפות רבות, כמו אנגלית, גרמנית, צרפתית וגם יידיש: עס בייטן זיך ביי אים די קאָלירן.
את הקשר בין צבע הפנים למצב הנפשי גילו כבר בתנ"ך: "לא עתה יבוש יעקב, ולא עתה פניו יחוורו", אומר ישעיהו, בהופעה יחידה של הפועל חוור במקרא. חוור פירושו הפך לבן, גם בארמית ובערבית. במשנה ובתלמוד כבר נפתחה קשת צבעים ססגונית. במסכת אבות נכתב ש"המלבין פני חברו ברבים … אין לו חלק לעולם הבא". בתלמוד משרטטים את חילופי הצבעים הקשורים להלבנת פנים: "אזיל סמקא ואתי חוורא" (חולף האודם ובא החיוורון). רבי עובדיה מברטנורא מפרט: "המתבייש פניו מאדימות תחילה ואחר כך מתלבנות. כשמביישין את האדם, בתחילה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חימה ופניו מאדימות, וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת ההוא מעל פניו, הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער, ופניו מתכרכמים ומתלבנים".
לפנים המאדימות יש מקבילה עברית ותיקה: הפנים המסמיקות, וגם כאן, מבושה או מהתרגשות. סוּמַק פירושו בארמית תלמודית אדום. ברטנורא מזכיר צבע נוסף. הפנים מתכרכמים, כלומר, מקבלים את צבע הכרכום הצהוב-ירוק. על פי המדרש פניו של רבן גמליאל 'נתכרכמו' כשלא ידע לענות על השאלה "לכמה הנחש מוליד", כלומר, מה אורך ההיריון של הנחשה. הכרכום הוא צמח תבלין המופיע בשיר השירים: "נרד וכרכום, קנה וקינמון". שמו הערבי של הצמח הזה הוא כורכום, שממנו מייצרים את התבלין המצהיב מאכלים שונים. מזהים את הכרכום עם הזעפרן המופק ממנו, אך לפי דעות אחרות זה אינו אותו צמח. בתלמוד נכתב על מי שמתבייש: "כיוון שנצטרך אדם לבריות, פניו משתנות ככרום". כְּרוּם גם הוא צבע ירקרק צהבהב, שאינו קשור לכרכום אלא כנראה למילה היוונית chromo, צבע.
מעמד מיוחד בצבעי הפנים יש לצבע הירוק. פנים ירוקות מעידות על מחלה, ומכאן מחלת היֵרָקון המופיעה בתנ"ך. בתרבות הכללית ירוק הפך צבע הקנאה. באנגלית מוכר הביטוי green with envy, שהתאזרח גם בעברית: "ירוק מקנאה". ובל נשכח את המפלצת ירוקת העין, היא הקנאה, שחוללה את הטרגדיה של אותלו.
צבעי הפנים צצים שוב ושוב בשפה, גם כשמדובר בצבעי איפור, המכסים על מה שאנו רוצים להסתיר. דברים גלויים ובוטים נאמרים "בלי כחל ושרק", או בנוסח התלמודי: "לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן". הכחל והשרק הם צבעי איפור, כחול ואדום. ומהיכן הגיע הראש הכחול? על פי אגדה עממית מקור הביטוי בחרדון סיני, שראשו מכחיל כאשר הוא מיוחם. אז זהו, שלא. הקישור בין הצבע הכחול וענייני המין מבוסס על "החוק הכחול", סדרת חוקים בתחום המוסר שנחקקו במאה השמונה-עשרה בארצות הברית כנגד התנהגות בלתי מוסרית. מכאן הפך הצבע הכחול סמל לשמרנות נוקשה, ובהיפוך סמל לפריצות מינית. "סרט כחול" הוא תרגום של הביטוי האנגלי-אמריקני blue movie, "ראש כחול" הוא פיתוח ישראלי. הנתפס בקלקלתו בעת צפייה בסרט כחול פניו מלבינות, מאדימות ומתכרכמות. או שלא.
[…] בלוג השפה העברית של מילון רב מילים. רוביק רוזנטל וחברים. […]
אהבתיאהבתי
מעניין ש"פנים צהובות" משמעותו פנים זוהרות ושמחות, ומנגד גם פנים (?) כועסות. כתב על כך יפה יעקב עציון:
http://www.safa-ivrit.org/writers/etsion/yellow.php
אהבתיאהבתי
לדברים המשכילים הנ"ל ניתן להוסיף בהערת אגב גם את תיאוריית ארבע הליחות שעקבותיה שמורים בלשוננו עד היום :
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2_%D7%94%D7%9C%D7%99%D7%97%D7%95%D7%AA
אהבתיאהבתי
ולמה אומרים "צהבים זה לזה" ?
אהבתיאהבתי
" כחל ושרק " הגמרא במסכת שבת כותבת שהפנויה -אשה פנוייה – כוחלת ופוקסת גם בשבת " למיטב הבנתי מדובר על המלאכה עצמה – מלאכת האיפור נקראת על שם הצבע -כנראה הצבע ששלט באותה התקופה היה הכחול – לגבי הצבע שרק -לעניות דעתי מגיע מהצבע שורק שזה ענבים – ז"א אדום אדום נהוג לשים על השפתיים – אולי האיפור של העניים נקרא "כוחלת " ואיפור השפתיים ניקרא "פוכסת " אין לי מושג מה דעתך בנושא ?
אהבתיאהבתי
ועל זה מתאים להוסיף את המובאה הבאה:
חבר לבן יקר
כמה דברים שאתה צריך לדעת:
כשאני נולד אני שחור
כשאני גדל אני שחור
כשאני הולך בשמש אני שחור
כשקר לי אני שחור
כשאני מפחד אני שחור
כשאני חולה אני שחור
כשאני מת אני עדיין שחור
ואתה חבר לבן,
כשאתה נולד אתה ורוד
כשאתה גדל אתה לבן
כשאתה הולך בשמש אתה אדום
כשקר לך אתה כחול
כשאתה מפחד אתה צהוב
כשאתה חולה אתה ירוק
כשאתה מת אתה אפור
ועוד יש לך חוצפה לקרוא לי צבעוני!
אהבתיאהבתי
ומה לגבי ורוד המסמל אופטימיות (בהקשר של "לראות את העולם דרך משקפיים ורודים", למשל) ? מאיפה זה בא?
אהבתיאהבתי
המקור הוא אכן בצירוף "משקפיים ורודים" המופיע בשרשרת שפות אירופיות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, רוסית ועוד. על בחירת הצבע הוורוד תיאוריות רבות, כלומר, אין הסבר מקובל והגיוני או מתועד.
רוביק רוזנטל
אהבתיאהבתי
"צהובים זה לזה" פירושו כועסים זה על זה (למשל: סנהדרין קה ע"א).
אהבתיאהבתי
כיצד יש למיין פנים – זכר או נקבה? הכוונה לפנים במובן פניו של אדם ולא היבטים או צדדים לנושא זה או אחר. האם קיימת החלטה של האקדמיה ללשון העברית לשאלה זו? בתנ"ך מובאים פניו של אדם כמין זכר. כך בישעיהו – ולא עתה פניו יחוורו (ולא תחוורנה) וכך גם ביחזקאל – וארבעה פנים לאחד). השימוש במין נקבה הוא בלשון המשנה והתלמוד – כך בפרקי אבות – סבר פנים יפות. אך בכתבים מאוחרים יותר כמו רבי עובדיה מבטרנורא השימוש ב"פנים" הוא גם זכר וגם נקבה – באותו מסמך: המתבייש "פניו מאדימות" תחילה ואחר כך "מתלבנות". כשמביישין את האדם, בתחילה הרוח מתנועע לצד חוץ כמי שמתמלא חימה ופניו מאדימות, וכשאינו מוצא טענה כיצד יסיר הבושת ההוא מעל פניו, הוא דואג בקרבו ונכנס הרוח לצד פניו מפני הצער, ופניו "מתכרכמים ומתלבנים". כלומר, גם "מאדימות ומתלבנות" וגם "מתכרכמים ומתלבנים". לשון של מי גוברת? לשון המקרא או לשון המשנה?
דוד פרנקל
אהבתיאהבתי
האקדמיה אינה פוסקת במצבים שבהם יש במקורות מצב של כמה חלופות, ויש לכך כמה וכמה דוגמאות כמו אלה-אלו, ילכו-תלכנה (לרבים נקבה) וגם הפולמוס על קיוויתי-קיוֵויתי. כך גם בקבוצת המילים המופיעות במקורות בזכר ונקבה. במקרה של פנים ההכרעה בעברית החדשה ברורה: רוב רובן של הופעות המילה הן בנקבה.
רוביק רוזנטל
אהבתיאהבתי
זה לא החרדון הסיני שראשו הופך כחול. אין חיה כזאת. זה חרדון סיני, על שם חצי האי.
אהבתיאהבתי
קודם כל, חשבתי שארה"ב נוסדה במאה השמונה-עשרה, לא? פוגם במשהו באמינות הגרסה הזו, למרות שגם סיפור החרדון לא נשמע קשור לעניין.
אולי אפשר להסביר את המלה איפור? האם בעבר (או בהווה) נהגו נשים להתאפר באפר?
ועוד על צבעים, בלי קשר לפנים, בדיחה של חמי:
– "אבא, איזה עץ זה?"
– "זה עץ שזיפים שחורים, בני"
– "אז למה הם אדומים?
– "כי הם עדיין ירוקים!"
אהבתיאהבתי
אם כך, הנה שני "תרגומים" שלי לגרסה האנגלית:
My sister ate an orange
What a lovely thing to do
Than she ate the purple
and the yellow, and the blue
1 שזיף אדום אכלה אחותי
ומיהרה אותו לירוק
כי כשמדובר בשזיפים שחורים
מה שלא שחור עוד ירוק
2 אחי לבן הריץ
ורודים בלע בלי מים
ירוק וחום הפציץ
נעשה לו שחור בעיניים
אהבתיאהבתי
הבדיחה אינה שלו.
נדמה לי שהמקור מופיע בספר "זורבה היווני" של ניקוס קאזאנצאקיס.
אהבתיאהבתי
אם מחבר המאמר עונה לתגובות, אשמח לקבל תשובה:
אם הכרכום המקראי (או לפחות המילה) הוא הכורכום המשמש במטבחים, מדוע, לעזאזל, כל הטבחים
המופיעים בתקשורת (גם דוברי העברית הנכונה שבהם -כגון גיל חובב), מתעקשים לבכר את "כורכום"
הערבי על פני אחיו הבכור "כרכום" העברי?
אהבתיאהבתי
לאבישי לבנה,
רוב המאכלים בעברית הן בשפות לועזיות, וכן עשבי התיבול, שלרבים מהם שם תלמודי. ההיכרות של הישראלים החדשים עם כמה מן המאכלים האלה היתה דרך שכניהם הערבים, ומכאן סומסום (ולא שומשומין), חומוס (ולא חמצה), כורכום (ולא כרכום) ועוד. התשובה נעוצה אם כן בצמיחת התרבות הקולינרית בישראל החדשה ולא בהיבט לשוני לעצמו
רוביק רוזנטל
אהבתיאהבתי
הידעתם-בערבית של יוצאי עיראק מה שלומך זה "אש לונאכ"
שמשמעותו "מה הצבע שלך?"…
אהבתיאהבתי
בארצנו החומר "כחל" מצוי כגרגירי אבן כחולה שממנה הפיקו את הצבע: בחרמון(יש הר כחל) ובדרום, שם הוא ידוע בשם הערבי "כוחול". לפני שנה סופר לי, שעם השימוש בכחל לאיפור וצביעה התגלה כי הוא מזיק\רעיל ואיכשהו נקשר שמו של מה שאנחנו היום קוראים לו "כהל" לכחל בגלל תכונותיהם המזיקות. "משרובאת כוחוליה" (בערבית: משקאות אלכוהולים). שימו לב שהמילה אלכוהול היא למעשה "כהל"+"אל" הידיעה (אל-כוהול) ומכאן אפשר לדמיין את התגלגלות המליה. אם כך הדבר, למה לא קראו לכחל ולכהל בשמות נפרדים מלכתחילה ושמם קשור היום במקור אחד? והאם לחומר כהל יש חלק בתהליך הפקת\שימוש בכחל, מה שיבסס את יתכנות התגלגלותו של שם אחד לשתי חומרים שונים). בנוסף, נודע לי השנה שסיד שנוצר בכבשני סיד עתיקים לצורך איטום בורות מים הכיל תוצרי שריפה בצבע כחול-סגול בגוון אפור שגם הוא שימש לאיפור וכן, ניחשתם נכון – גם הוא התגלה כמזיק לבריאות.
אהבתיאהבתי
למה קוראים ל"כרוב אדום" כך אם הוא בכלל סגול? ראיתי פעם תוכנית על 'ראיה סלקטיבית' של צבעים בתרבויות שונות שבהן למשל לצבע כחול וסגול ניתן אותו השם ואלו התקשו לזהות ציורים של כחול על גבי סגול לעומת אחרים.
אהבתיאהבתי
כשהתלמוד רוצה לומר הסמיק הוא אומר "השחירן פניו כשולי ק
קדירה" קרידה היא הסיר שעומדעל אש ושחור מבחוץ.
מה שאומר שלאבותנו היתה חזות מזרחית,
זו שכשמסמיקים העור כהה יותר ולא סמוק..
אהבתיאהבתי
ומה ההסבר ל "דם כחול" לבני מלוכה וכד'??
אהבתיאהבתי
ולא למותר לציין כי המילה התלמודית "צהיב" הינה עד היום המילה העברית ל"אנתיפטי" ומילון אבן שושן הישן והטוב מציין זאת במפורש. גם כאן הצבע יצר מושג תלמודי
אהבתיאהבתי
אני תוהה דווקא על המילים המסיימות את המאמר המצוין הזה: "או שלא".
האם לא נכון יותר לומר: "או לא"?
אהבתיאהבתי
כסיפותא….
אהבתיאהבתי
http://img641.imageshack.us/img641/1976/70036834.gif I like beer! .
אהבתיאהבתי
הביטוי ראש כחול מגיע מה"אדון חרדון". בתקופת החיזור הזכר משנה את גוון ראשו וכתפיו מחום לכחול וזה הסימן שהוא מחפש את הנקבה ומעוניין…
זהבית כהן
אהבתיאהבתי
שלום
מי אמר שכורכום [התבלין] קשור לכרכום-זעפרן? במקורות אחרים רואים שאלו שני דברים?
אהבתיאהבתי
[…] רוביק רוזנטל / פנים מחליפות צבעים […]
אהבתיאהבתי