חד גדיא הפך לאחד מסמלי הפסח. המהדרין מסיימים את ההגדה בטקסט הארמי, ולצידו עשרות גירסאות בעברית. הארמית אינה צריכה להטעות: הטקסט נוצר במאה ה-15, והיהודים למדו אותו משיר עם גרמני. מנהגי הנוצרים הותירו את רישומם על חגי ישראל גם במנהג הסביבון בחנוכה, ובמנהג הרעשנים בפורים, שכוון במקורו נגד יהודה איש קריות.
חד גדיא פירושו בארמית גדי אחד, ובעברית הוא זכה לפירוש נוסף: בית סוהר, והפעם בהטעמה אשכנזית: חד-גדיא, במלעיל. מקורו בפולנית: koziol פירושו תיש, ובסלנג העבריינים הפולני נקרא בית הסוהר, משום מה, תיש. יוצרי הסלנג הישראלי החדש חיברו את בית הסוהר לסיפור ההגדה, וכבר אצל י"ח ברנר אפשר למצוא בסיפור "הלל" שימוש במונח: "יהודים יותר יפים ממך כלואים ב'חד גדיא'".
משפחתו של הגדי מככבת בתרבות היהודית מאז ומתמיד. בעוד הכבשה והשה הם סמל התום, שלא לומר הנאיביות, המשפחה האלטרנטיבית: התיש, העז והגדי מייצגת תכונות אנוש שנויות במחלוקת. התיש הוא טיפש ועקשן. "בוֹק", ביידיש תיש, הוא כינוי לאדם קשה תפיסה. חיים נחמן ביאליק הציע את המילים תיישני ותיישנות במשמעות עקשן ועקשנות. התיש נחשב גם סמל לגחמנות עקב אופיו הקופצני. שם התואר קפריזי עצמו התגלגל על פי אחת ההשערות משמו הלטיני של התיש: caper. לצד המילה העברית גחמן לאדם קפריזי הוצעה גם המילה הנאה 'צפרוני'. היא נקבעה בזכות דמיונה הפונטי לקפריזי, ובעקבות המילה המקראית צפיר, הנרדפת לתיש, כמו בצירוף המקראי "צפיר עיזים". למונח המוזיקלי קפריצ'יוזו הוצע לקרוא במילון מונחי המוזיקה משנת 1955 'צפרונית'.
גם גורלה של העז לא שפר עליה, ומיוחסות לה תכונות של טיפשות ופחזנות. כזה הוא משל העז העיוורת, שאותו ייחס עובדיה יוסף לביבי נתניהו בימים שבהם לא שררה ביניהם אהבה. מקורו בתלמוד הבבלי, במשל ארמי האומר "כאשר כועס הרועה על הצאן, הוא עושה את העז המנהיגה עיוורת". עז חביבה אך מבולבלת היא "עיזה פזיזה", ביטוי שנטבע על ידי משורר הילדים לוין קיפניס, במחזה בשם זה על אודות עז קלת דעת. קיפניס מספר שהוריו נפגשו בעקבות מרדף אחרי עז בחצר, שלה קראו בפולקלור המשפחתי "עיזה פזיזה", או "עיזה רגיזא" וגם "עיזה קפריזה".
העז מככבת בסיפור הידוע על האשה שהתלוננה על הצפיפות בביתה, והצטוותה להכניס לתוכו עז. כשהתלוננה שוב, אמר לה הרבי להוציא את העז. מאז הפכה העז למותג חדש ולא מחמיא: המרכיב המיותר, שנועד להשלכה. יחסי ציבור לא צפויים קיבלה העז מאדריכלי המפעל הציוני, כסמל לחקלאות בעלי החיים, בביטוי "עוד דונם ועוד עז". זכות היוצרים לחיים וייצמן, בנאום ההתפטרות שלו מנשיאות ההסתדרות הציונית בשנת 1930.
התיש קרוי גם שעיר, או שעיר עיזים, שהיה מועד לשחיטה, או גרוע יותר, להטלתו מראש צוק העזאזל. התלמוד מפרש את השם כצירוף של "עז אל" אל רב עוצמה, מדרש מאוחר סבור שהצוק נקרא כך על פי הצירוף העברי-ארמי "עז אזל", בעברית: העז הלכה. סיפור יפה, אך אינו עומד במבחן החקר הלשוני.
נראה אם כן שמשפחתו הפגומה של התיש דיברה אל לב בני האדם יותר ממשפחתם המושלמת של האיל והכבשה, וראיה לכך היא הניב החביב "הגדיים נעשו תיישים", שמקורו בתלמוד. יצחק אלתרמן, אביו של נתן, גם כתב שיר על התיש: "יש לנו תיש, לתיש יש זקן, ולו ארבע רגליים וגם זנב קטן". על בסיס השיר יצרו ילדי ישראל התמימים גירסה חתרנית: "יש לנו רבי, לרבי יש זקן, ולו ארבעה תלמידים, והוא מכה אותם, במקל, בסרגל, מה שבא ליד". עם הזמן יוחסו מעלליו של הרבי לתיש, שלא עשה כל רע.
אז שיהיה סדר שמח וכשר, וזכרו: פסח בלי חד גדיא הוא כמו חנוכה בלי סביבון, וכמו פורים בלי רעשן.
נהדר.
אהבתיאהבתי
תודה
אולי נקמתו של התיש באה לידי ביטוי כשהוא שב ומטפס מתוך העזאזל ומתגלה בדמותו של השטן, שמתואר ע"י הנוצרים כבעל קרני תיש וזקן תיש ורגלי תיש. לגבי יתר החלקים אני לא בטוחה.
כמו כן מעניינת ההרחבה של האיסור 'גדי בחלב אימו' (מי אחראי לה?), לא רק גדי, לא רק חלב אמו.
אהבתיאהבתי
השנה , שנה מיוחדה,
אפשר לכנותה -שנת החד גדיא.
רבים הם התיישים בתוך העדר
אשר התנהגותם הייתה לא בסדר
קוראים כעת את ההגדה
מתוך ה"חד גדיא".
אהבתיאהבתי
אנחנו מתענגים על כל מילה שאתה כותב. יישר כח!
אהבתיאהבתי
סוף-סוף נפתרה תהייה רבת-שנים על הקשר בין התיש עם הזקן הקטן לבין "במקל, בסרגל, מה שבא ליד".
אהבתיאהבתי
הכל נחמד רק שתי הערות:
הרב עובדיה יוסף, הוא מוסמך לרבנות שלא לומר
אחד מגדולי דורינו(ואני אשכנזי).
שנית הגויים אימצו וחיכו את מנהגי היהודים ולא
להפך לדוגמה חג הפיסחא והלוויין בו הם מתחפשים
וכו׳
משה אמת ותורתו אמת ולהבדיל הנצרות כמה ע״י מומר
יהודי שדחף את מנהגי היהדות בצורה זולה.
תודה
אהבתיאהבתי
* "נראה אם כן שמשפחתו הפגומה של התיש דיברה אל לב בני האדם יותר ממשפחתם המושלמת של האיל והכבשה…" – האם אנו בעידן של "נקמת הדפוקים והפגומים"? או,שבאופן טבעי ואנושי,כך קרובים יותר לאמת ולמציאות ? כנראה…
בכל אופן,רוביק,שוב מדרש פירושים מרחיב דעת ומגוון,ועל כך נודה. וחג חרות אמיתי.
אהבתיאהבתי
אתה בטוח ש-"עוד דונם עוד עז" זה של וויצמן? ראיתי את הביטוי מיוחס דווקא לז'בוטינסקי, שלעג לגישה הפרגמטית והמתפשרת של תנועת העבודה.
אהבתיאהבתי
א. נהניתי.
ב. כמה שאלות והערות קצרות:
1. יצחק אלתרמן? אלטרמן? גם וגם?
2. כולם מכירים את הגרסה האחרת של הסִפור על העז.
חולף שבוע, חולפים שבועיִם – והרבי לא שומע שום דבר מהחסיד.
בסוף שואל הרבי את החסיד על העז, והחסיד משיב:
רבי, ממש הִצלת אותי. הילדים מְשַׂחקים עם העז, וכולנו שְׂמחים וטובי לב.
שָאַל הרבי: ומה עם הריח?
השיב החסיד: זה בסדר. העז התרגלה.
3. פסח בלי חד גדיא הוא כמו חנוכה בלי סביבון, וכמו פורים בלי רעשן.
וכולם יודעים כי "חד גדיא" זה בסוף ההגדה – אחרי שמסַיְמים את הסעודה. אז אולי בכלל מתכַּוְנים לכופתאות – ולא להגדה?
ואולי גם מתכַּוְנים לאוזני המן – ולא למגילת אסתר?
ואולי גם מתכַּוְנים ללביבות – ולא לנס פך השמן?
אהבתיאהבתי
מירי, לבשל גדי בחלב אמו (עד כמה שאני זוכרת) היה חלק מעבודת האלילים בסביבה, והאיסור (הצר והמורחב) הוא נגד זה.
ורוביק, איך שכחת את הגדיה שעומדת מתחת לעריסה בכל שירי הערש ביידיש…
אהבתיאהבתי
כל כך הרבה "עובדות"
אהבתיאהבתי
"מאז הפכה העז למותג חדש ולא מחמיא: המרכיב המיותר, שנועד להשלכה…"
אני חושבת שזה מסביר יפה גם את הביטוי "נפלה עלייך עז" בפרסומות של Yellow.
אגב, טוענים שהביטוי החל דרכו כסלנג בבסיסי חיל האויר ומשם התגלגל למשרד הפרסום שטיפל בתקציב. כשיצאה הפרסומת לראשונה אף אחד לא הבין את משמעות הביטוי "נפלה עלייך עז" ואני זוכרת שהייתה כתבה שממש ניסתה להסביר את המשמעות. היום זה נשמע לגמרי ברור מאליו: פעולה שעלייך לבצע אף שלא תכננת אותה והיא סתם מציקה ומעצבנת, או משהו כזה… נו אתם יודעים.. עז!
מעניין 🙂
אהבתיאהבתי
זכיתי לגדל גם עיזים, גם כבשים וגם פרות. העז היא החביבה מכול חיות המשק. היא אינה עדרית ומממושמעת מהכבשה, היא עצמאית ונבונה, אוכלת כל ושובבה. כל הנאמר על אופיה במאמר הוא אכן מציאותי ואמיתי ולא תלוי תרבות.
חלב העז טעים מכל החלבים (חלב גמלים עוד לא טעמתי) ויש הטוענים שהוא הדומה ביותר לחלב האם שלנו. ניחוחות התייש לעומת זאת – במיוחד בתקופת הייחום – קשים מנשוא.
כך שמי ששוקל להחזיק עז בחצר… דאגו לקנות חד גדיא פעם בשנה ולא להביא לה חתן לעזאזל! 🙂
איזה כיף לקרוא את הבלוג הזה!!!
שלכם, אורי
אהבתיאהבתי
אני כל כך נהנית מהפרושים שנכתבים בצורה קלילה ומובנת ומעשירים אותי בבלשון הנפלאה שלנו. עושה חשק לעוד ועוד. תודה רבה רבה.
אהבתיאהבתי
כתבה מהנה ביותר, כמו תמיד. רק תוספת קטנה: איך נשכח כאן מטבע הלשון של הגששים מתוך המערכון שלהם "ספרים רבותיי ספרים":"אני לא למדתי, אז מה אני לא איש? מה אני, עז?" (וסליחה אם לא ציטטתי כאן במדויק). מטבע לשון זה היה שגור בסלנג בשנות השמונים. כל פעם שמישהו הרגיש שמפלים אותו לרעה הוא נהג לומר:"מה אני עז?"
אהבתיאהבתי