שפה מתפתחת באמצעות דימויים: מילים, מטבעות לשון ואפילו תחומים שלמים מרחיבים את מוטת הכנפיים שלהם באמצעות הדימוי. עולם לשוני כזה מתגלה בתחום בסיסי בחיינו: הניקיון, שבו הניקיון הפיזי התרחב לתחום המוסר. את ההתרחבות הזו אפשר לראות בשלוש מילות תואר בסיסיות: נקי, טהור וזך.
בשם התואר "נקי" המעבר שקוף. "נקי כפיים" מתהילים הוא גם מי שידיו נקיות, וגם מי שלא דבק בו רבב מוסרי. הניב "בא בידיים נקיות" מצוי בשפות שונות בהוראה דומה ומקורו בברית החדשה, בסיפור פונטיוס פילאטוס, שעוד נשוב אליו. רד"ק כותב: "ולא ירשיענו בהישפטו, לפני המושל במה שהעלילו הרשע, אלא יֵצֵא נקי וצדיק מלפניו". אדם ישר וענייני הוא על פי מסכת סנהדרין "נקי דעת".
לשם התואר השני, "טהור", שלוש הוראות. הראשונה היא ארצית. מקום טהור הוא מקום נקי, כלומר, נעדר לכלוך. זהב טהור הוא זהב שאין בו סיגים. ההוראה השנייה היא הטרנסצנדנטית. דבר טהור הוא כזה שלא דבק בו שמץ של הרוע הקוסמי, של אויבי האלהים, של הסטרא אחרא. ההוראה השלישית היא המוסרית. אדם טהור הוא מי שאין בו חטא, כוונה טהורה היא כוונה הנעדרת מזימות רשע. הפולחן מחבר את השלוש: כדי להגיע אל הטוב המוסרי והקוסמי, על המחנה ועל סביבת המזבח להיות טהורים, דהיינו, נקיים. אלוהים אוהב ניקיון.
כל אלה הולידו מיתוס ישראלי: "והיה מחננו טהור". ראשיתו באתוס של ארגון ההגנה, והמשכו בדיון הצבאי בשאלות האתיקה של הלחימה. בשיח הישראלי המיוסר נולד הביטוי "טוהר הנשק", המבליע הנחה מוקדמת בעייתית: אפילו הנשק יכול להיות "טהור", אם נעשה בו שימוש ראוי.
גם "זך" זכה להיכנס אל תחום המוסר ואפילו המשפט, וממנו התגלגלה המילה "זכות", שלה שימושים רבים בכלכלה ובמשפט, אבל גם בדיון המוסרי.
בסיפור הנקי והטהור הזה טמונה מלכודת, שהתרחשה במעבר לחברה המודרנית הליברלית של ימינו. השפה מגלה בדרכים ערמומיות שהנקי אינו כל כך נקי, הטהור אינו טהור כל כך, והזך אינו לפעמים יותר מ"שמן זית זך", מילים יפות ללא כוונה בלב.
זה מה שאירע, למשל, לביטוי "רוחץ בניקיון כפיו". בספר תהילים הוראתו חיובית: אדם נקי כפיים זכאי לעבוד את האל. היום פירושו מי שהצליח להתחמק מאחריות למעשים לא ראויים, כלומר, פוליטיקאי ממוצע. הגלגול השלילי קשור גם לסיפור פונטיוס פילטוס שאישר את צליבת ישו, אך כמסופר "ויקח מים וירחץ את ידיו לעיני העם ויאמר: 'נקי אנוכי מדם הצדיק הזה'" (מתי כז 24). זה מה שקרה גם לביטוי "יד רוחצת יד". במקור היווני-לטיני משמעותו חיובית: אם עשית טובה, יחזירו לך. ברוב השפות היום, וגם בעברית, הוא מספר על שחיתות: אלה המנהלים את חיינו עוזרים זה לזה על חשבוננו.
הטוהר כמעט אינו משמש בעברית החדשה לענייני ניקיון, פרט ל"מטהר אוויר", מוצר שמקומו בשירותים. לעומת זאת, בתחומי החברה, התרבות ויחסי תרבויות, לאומים וגזעים, "טהור" אינו מעיד על טוהר מוסרי, אלא להיפך. "טהור" הוא מי ששייך ללאום שלי, לגזע שלי, לתרבות שלי, ומכאן "טוהר הגזע". "טיהור אתני" משמש בדיון בתרבות הג'ינוסייד, והוא תרגום שאילה של הביטוי האנגלי ethnic cleansing. "טיהור" הוא גם ביטוי בשפת הצבא לחיסול קיני אויב.
בתחומי התרבות והשפה הפכה המילה "טהרן", מי שאינו סובלני לחדירת "סיגים", או "חיידקים לשוניים" של לעז אל השפה העברית לתיוג של גנאי. "לשון נקייה" היא דרך נאה אך גם שקרית לספר על עניינים שאינם נעימים לאוזן. דרך בוטה יותר להבעת הרעיון היא "מכבסת מילים", בנוסח שִׂיחָדָשׁ של אורוול. בכל אלה מספרת לנו השפה סיפור חתרני: אם משהו מאוד מאוד נקי, הוא מסתיר ככל הנראה זוהמה לא קטנה.
"והיה מחנך טהור" מקורו בעיבוד מסויים בדברים פרק כג. פסוקים יא-טו:
"כי-יהיה בך איש, אשר לא-יהיה טהור, מיקרה-לילה. ויצא אל-מחוץ למחנה, לא יבוא אל-תוך המחנה…כי ה אלוהיך מתהלך בקרב מחנך, להצילך ולתת אויביך לפניך, והיה מחנך, קדוש…"
אהבתיאהבתי
תודה רוביק, כל פוסט שלך מצביע מחדש על הביטויים הקטנים של היום-יום. אגב, כמדומני שניקיון כהבעה להסרת אחריות גם מופיע במקורות היהודים. בסיפור על רחב והמרגלים ביהושע, המרגלים אומרים "והיה כל אשר יצא מדלתך חוצה דמו בראשו ואנחנו נקיים".
יש עוד עניין מן המקורות לגבי ניקיון – דווקא במובן של נקמה, כמאמר התפילה האשכנזית – "וניקיתי דמם לא ניקיתי וה' שוכן בציון." (כולל היו"ד היתירה הזאת).
בכל אופן, כפי שכבר הראית באחד הפוסטים האחרונים שלך בנושא הכושיים, ניקיון בפרט ומראה חיצוני בכלל זה דבר סובייקטיבי. היום באנגלית Dirty נחשבת כמחמאה משהו, לגבר או אישה מחוספסים ונישאים על חבריהם.
אהבתיאהבתי
לרוביק שלום
התגובה לא קשורה לפוסט לעיל. פשוט לא מצאתי דרך אחרת לתקשר איתך.
לגבי הביטוי "לטרוף ביצים" במקרה נתקלתי בכך שהמילה TROPE מגיעה מיוונית ושם המשמעות היא לסובב / גלגל וכדומה. ומכאן הדרך ללערבב קצרה.
http://www.merriam-webster.com/dictionary/trope
יום טוב
אהבתיאהבתי
"וניקיתי, (דמם לא ניקיתי)" – הפירוש הפוך:אפטור ולא אנקום.(רק על הדם-אנקום)
וכמו:"כי לא ינקה ה' את אשר יישא את שמו לשוא"
אהבתיאהבתי
ול"ע כביטוי לרעב :
וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָכֶם נִקְיוֹן שִׁנַּיִם בְּכָל עָרֵיכֶם וְחֹסֶר לֶחֶם בְּכֹל מְקוֹמֹתֵיכֶם, וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם ה'"
עמוס ד4-6:
אהבתיאהבתי
אהבתי כל מילה של מר רוזנטל, כשם שאהבתי את שאר הפוסטים עד כה, למעט כינוי הגנאי שיהודים קנאים הדביקו לישוע מנצרת לפני מאות בשנים ושגם כאן הועלה על הכתב. "לכל איש יש שם" – כך אנו אומרים ודורשים ובצדק רב. אז למה אנו מקיימים עדיין את הסטיגמה השלילית הזו שבשם "יש"ו"? במה חטא האיש? הפך את הדוכנים של כל העסקנים הממולחים ליד בית המקדש בטענו שזהו בית תפילה ולא מערת פריצים? ריפא איש בשבת? זקף פיסח? פקח עיוור, החיה מת?
גם לישוע בן יוסף ומרים יש שם. והוא אינו "יש"ו". זה כינוי גנאי שמתאים להיטלר ולא לישוע.
סליחה על שדברים אלו מובאים כאן, אך דבריו של רוזנטל תמיד ייצגו בעיניי את אהבת השפה העברית, על היוליותה ופוריותה. למי שהתרבות באמת חשובה לו- ראוי לו שייתן את הדעת על הנאמר לעיל.
בכנות,
אור
אהבתיאהבתי
תודה אור, כשמך כן אתה
שמו של הצדיק – הרב ישועה
היהודים דה אז שנאו אותו כי הראה להם את האמת שלא יכלו לעמוד בה, ואיתגר את הכהונה שהיתה עסוקה בשלטון הכוח והסררה באותם ימים – ולכן כרתו משמו את שם האלוהים = ה', ובכך גם לקחו משמו את המשמעות – ישועה!
הרב ישועה למעשה הוא רב בישראל שראוי להצטרף לכל יתר גדולי התורה והמצוות שזכינו בם ושזכה בם העולם והאנושות.
נעשו דברים בשמו כשם שנעשו דברים איומים בשם האלוהים – אך אין זה לוקח מגדולתו או מגדולת האל.
נכון לנו לחזור ולשאול את עצמנו היום את השאלות ולבדוק את עצמנו ואת העומדים בראש הפוליטי והדתי שלנו – מי מאיתנו דובר ועושה את דבר יהוה, את כוונת המקום – בטוהר לב ובניקיון כפיים, באמת לשמה ובאהבה זכה לאל, שבראנו, קיימנו והביאנו לזמן הזה.
גם השם ישוע – עדיין דורש את ה-ה' כדי לחזור ולהיות ישועה.
אוהבת אותך אור
תמר
דרך אגב אור, לבני הבכור קראתי אור והוא בן 32 בחודש זה – חשבתי שהשם בא אלי משמים כי לא שמעתי אותו קודם. האור היקר שלי, חי בתל אביב כרגע.
אהבתיאהבתי
תמר, נהניתי לקרוא את תגובתך. אם אינני טועה, ישוע מעולם לא כינה את עצמו בשם רב.מעולם לא אמרתי לעצמי: "הרב ישועה". לעניות דעתי, ישוע לא זקוק לתארים. אהבה היא חרות, וישוע אהב והיה האהבה עצמה. החרות. הגאולה שרבים חפצים בה אך מפחדים ממנה. מקבלים אותה לשעה ודוחים אותה למאה.
עם זאת, מברך על כל מה שכתבת. לפני שמיסדו את המדינה, היו מנהיגים שקראו לשלב את ישוע במורשת ישראל. מנגד, אנשים שטענו שהדבר יפגום בצביון היהודי שמדינת ישראל נאבקת להשיג בעיני העולם.
לדעתי, הגיע הזמן לשנות זאת.רק נתחזק מכך. כמה שנתחזק. אמן.
אור
אהבתיאהבתי
תודה אור, גם לי בהתחלה היה קשה לקלוט שלמעשה הוא הרב ישועה, גדלתי לחשוב שהיה יהודי אבל עזב את היהדות – כפי שאמרת נכון – זו לא האמת. אנו קושרים אותו לנצרות, לברית החדשה ולזוועות שנעשו בשמם לעמנו ולעולם! כפי שאמרת, אין לכל זה ולאדם המואר, שאהב אלוהים בכל לבבו, חווה את התורה וניסה להחזיר את ישראל למוטב כפי שעשו הנביאים לפניו.
גם הברית החדשה אינה אמינה בעיני – נכתבה על ידי תלמידיו שאהבו אותו אבל לא בהכרח היו מוארים כמוהו. כתבים רבים הושמדו – ונשארו אלה ששרתו את הממסד הנוצרי ואת אינטרס הכוח שלו.
אני קוראת לו רב, כי זה עושה לי ריגוש בלב, כי זה פותח את ליבי למורה הגדול הזה. רבי עקיבא היה כמעט בן זמנו – ואין לנו בעיה לקרוא לו רב – הכל שאלה של הרגל.
כמובן שלישועה אין צורך להקרא רב או כל כינוי אחר, ובימינו אולי באמת מוטב לא לקרוא לו רב – אם לוקחים בחשבון רבנים שבטעות עובדים את האגו שלהם, הכבוד והכסף במקום את אלוהים. יש רבנים ויש רבנים וכולם נקראים רב.
היה יכול להיות נפלא להכיל את הרב ישועה במורשת ישראל. זה מעלה חיוך על שפתי – כי זו האמת הפשוטה. משוחרר מכל הסיאוב והספקולציות הכוחניות שההסטוריה שמה על כתפיו- אפשר לאמץ אותו חזרה, כפי שהוא, כאדם אוהב, כאדם שחי את האמת שהטיף לאחרים, כאדם שידע אלוהים.
אתה יודע – בהודו מאמינים שישועה היה בהימליה ב – 30 השנים שאין כתובים עליהם – למד, עשה מדיטציה וחזר לירושלים. ביפן מאמינים שהגיע ליפן, לקח אשה, הביא ילדים וכן הלאה…
מעניין איך אומות העולם לוקחות בעלות עליו על חוכמתו ועל אהבתו לאלוהים – ואנחנו מחרימים אותו. והרי בשר מבשרנו הוא, ותורתו היא תורתנו. תמיד היינו זקוקים לתזכורות – כי העולם הפיזי עובד על פיתויים שקשה לעמוד בם, לכן התברכנו באבותינו בנביאים וברבנים לאורך הדורות – הרב ישועה הוא אחד מהם. הוא בא להחזירנו למקור, לאור, לאלוהים.
אהבתיאהבתי
אור היקר,
סור נא למוזיאון ישראל בירושלים, ושם תוכל לראות מצבה מימי בית שני שעליה נכתב "ישו". ישו היה קיצור נפוץ בזמנו לישוע/יהושע, וקדם בהרבה למשמעות שהודבקה לשם על ידי חז"ל. ולראייה, גם שמו של הנ"ל בשפות השנות הוא Iesu/Jesu (ה-s היא רק תוספת של יחסת הנומינטיב). אם כן, אל חשש, אפשר לקרוא לישו ישו גם בלי לפגוע באף אחד.
אהבתיאהבתי
עם התשובה המרגיעה של אייל, אוסיף כי כל העוולות, הרשע והאכזריות כלפי היהודים במשך כל שנות שלטונה של הנצרות- שורשם בתורתו של ימח שמו וזכרו- אותו האיש- שקרא לוותר על מצוות התורה ולהשאיר את השאיפה למוסר מסורסת מיכולת של תיקון האנושות. חטא ותרשיע כמה שתרצה- רק תאמר משפט אחד והרי אתה צדיק גמור, כי אין אפשרות באמת להשתנות ולהתגבר על טבעך החייתי. לעומת הרשע הזה היהדות קוראת להתגברות על היצרים והדחפים. על כן אצבע מאשימה שלוחה אל אותו האיש, וטוענת את משא העוולות על כתפיו. ימח שמו וזכרו.
אהבתיאהבתי
קשקוש בלבוש ידידיה. רשעים יש בכל מקום, יהודים ונוצרים. מי שצריך תירוץ כדי להיות רשע פועל בשם אחרים. אי אפשר להאשים אף דמות היסטורית בכל הרשע שהיה נגד היהדות ב-2000 השנים האחרונות. לנאצים דרך אגב לא היה דבר ועניין עם הנצרות ומי שתולה את זוועות השואה בישו, ראוי שיעיין שוב בספרי ההיסטוריה.
אהבתיאהבתי
ברצוני להגיב לתגובתו של אייל וידידיה, שבחר בנאצה שלו.
אייל – כמו שאנו אומרים ירמיהו, ישעיהו ויחזקאל כשאנו מתכוונים אליהם, כן עלינו לדבור בשמו האמיתי של אדם חשוב מאוד כישוע. כשאני מלמד את תלמידיי על ירמיהו, אומר: ירמיהו, משה, יחזקאל וכד'..לא ירמי או מושיק או חזי.
נכון, אם מישהו פתוח לברכה שנובעת ממעשיו של ישוע, הוא יכבד את מעשיו ולא יסתפק בשם מקוצר שגם אומץ ככינוי גנאי. אל תשכח בבקשה- "לכל איש יש שם". וזהו שמו.
ולגבי זה שבוחר לקלל- לא נראה לי שהבנת את האיש שמוסמר על לא עוול בכפו. האם מי שמרפה בשם אלהים, זוקף בשמו, מחייה מתים בשם אלהים ולמענו ראוי לצליבה מחפירה, כמו שצולבים אריה טורף שפלש לפרובינציה רומית ותקף ילדים?
אני דוחה את האלימות שלך. קללה מביאה קללה, חשדנות מביאה חשדנות וחושך מביא חושך.
ענית בקללה להודעה שהקללה היא ממנה והלאה. חדל לך.
ולגבי הנוצרים שפגעו ביהודים, הצלבנים, האינקוויזטורים, הנאצים- אין הם קרובים ולו כזית לישוע, מעולם לא פעלו בשמו, לא פועלים בשמו ומן הסתם, רחוקים ממנו כרחוק מזרח ממערב. מתנגדיו המובהקים. ישוע בישר לעולם את בשורת האהבה והחרות. מה לעשות שיש אנשים שהאהבה מפחידה אותם? שמעולם לא אהבו? "אהבה היא חרות"- אמת! למי שעיניו בראשו ואזניים לו לשמוע ולבו להבין.
גם נטורי קרתא, שהם יהודים לכל דבר ומהווים זרם ביהדות- לא מייצגים את היהדות בעיניי. גם לא ש"ס ולא יהדות התורה. האם נטורי קרתא, שראויים לכל גנאי בעיניי, מייצגים את אלהי אברהם יצחק ויעקב? לאו!!! אותו לא אפנה לאלו שפגעו ביהודים וקראו לעצמם "נוצרים", אינקוויזטורים, נאצים, נטורים…הם נוצרים את השנאה והחושך שלהם. לא את האור המחייה ומרווה כל, האור שבלב.
את ה'כן' אפנה לאלו שהצילו יהודים בשם אמונתם. הקריבו את עצמם וראו ביהודים את הדבר היקר שיש לשמור עליו. "הישועה מן היהודים היא" – כך אמר ישוע. כנראה שלא קראת וגם לא תקרא.
בכנות, אור
אהבתיאהבתי
ישוע נצלב על לא עוול בכפו, אך זה היה יעודו, והוא ידע זאת. בלילה שבו הוסגר הוא פנה לאלוהים בתפילה והתחנן בפניו שלוש פעמים: "אָבִי, אִם אִי אֶפְשָׁר שֶׁהַכּוֹס תַּעֲבֹר מִבְּלִי שֶׁאֶשְׁתֶּה אוֹתָהּ, יְהִי נָא כִּרְצוֹנְךָ." ישוע בא לעולם כדי לכפר על עוונות המין האנושי, כדי לגאול את המין האנושי מחטאיו. אם לא היה נצלב על לא עוול בכפו, לא היה מכפר במותו על העוונות, האם לא כך? הכל היה חלק מה"תכנית האלוהית", כך אני מבין. לכן אינני מבין מדוע הנוצרים מלינים על כך שישוע נצלב. הרי אלוהים עצמו התגלם בבשר כדי לגאול את האנושות, ולא רק זה, אלא ישוע קם לתחייה לאחר שלושה ימים וישב לימינו של אלוהים. בזכותו יכולים המאמינים להתקבל למלכות שמיים, ובלעדיו היו המאמינים כולם מגיעים לגיהנום, כפי שקרא לצדיקים ולנביאים שמתו לפני צליבתו של ישוע. אז בסה"כ זה שישוע נצלב זה דבר טוב, לא?
ואתה רואה, למרות שאני לא רואה כל פגם בלהשתמש בשם ישו, וכפי שכבר הראיתי זה גם שמו בלשונות האחרות, אני מכבד את אמונתך וכותב ישוע.
אהבתיאהבתי
שלום אייל, רציתי לפטפט אתך על התוכנית האלוהית,
בשבילי, מה שחשוב זו אהבת אלוהים, מתוך אהבת אלוהים אנו יכולים למצוא בתוכנו את התכונות האלוהיות של סליחה, רחמים, ענווה וכל יתר המידות שאלוהים מדריך אותנו לקראתן.
צליבתו של ישו לא נעשתה מן המקום הזה בלב האנשים.
כמובן שיש תוכנית אלוהית – אבל יש בה אילוצים.
בקטן, קטנטן – כארכיטקטית, אני יכולה לספר לך שהייתי עושה את התוכנית הנפלאה ביותר – אבל יש אילוצים – לכן אגיע לתוכנית האפשרית מתוך מה שיש..
אלוהים הוא כל יכול, אבל הוא נתן לאדם את חופש הבחירה.
היה רוצה לתת לנו שמחה אבל אנחנו בוחרים בפחד.
עצוב שאנחנו לומדים רק מן הייסורים
ניתנה לנו ההזדמנות להקשיב לישועה וללכת בעקבותיו – ולא היינו מוכנים עדיין
אבל לא מאוחר מדי – ברגע שנבחר בטוב ונתמיד בו – הישועה תבוא לעולם.
לא חייבים לקרוא לה בשמו, זה לא מה שחשוב – אבל חשוב לבחור בטוב.
להפסיק את הצליבה והמסמרים = הכאב שאנו גורמים.
זה שישועה אמר על הצלב – 'אבי, סלח להם, כי הם לא יודעים את אשר הם עושים'
זה לא אומר שלא כאב לו! כאב גם כאב, גוף בשר ודם היה לו שמרגיש כאב כמו הגוף שלך ושלי.
אבל תשומת הלב שלו היתה עם אלוהים, עד הרגע האחרון!
בתוך הכאב הנורא – הצליח לחשוב טוב אפילו על האנשים שהתאכזרו בו.
זו הדוגמא שהשאיר לעולם!
זו התוכנית האלוהית במיטבה.
כל יום, שעה שעה, אני מזכירה לעצמי את הכיוון אליו אני מתכווננת.
לא להגיב בכעס על כעס, לא להכאיב למכאיבי – אלא למלמל את שם אלוהים ולבקש עזרה
כי לבד לעולם לא אוכל.
אהבתיאהבתי
which is positive "טוהר הנשק" There is also
אהבתיאהבתי
ואפשר להוסיף בהקשר הזה גם את "צלול":מים צלולים,אויר צלול,קול צלול,שמשמעותו גם
"ברור"- להכריז בקול רם וצלול…-גם במשמעות של משהו המופיע באופן בלעדי ללא נספחים וגם משהו שאינו משתמע לשתי פנים.
ונזכרתי גם ב"צח" :צח כשלג,מרק צח,עור צח ועוד.
המשמעות של כולם נעה בין הדבר עצמו המקורי והבלעדי מבחינה פיזית,לבין האיכות שלו מבחינה תפישתית.
אהבתיאהבתי
כתבת: "אדם טהור הוא מי שאין בו חטא"
זה מנקודת מבט ש"יצר לב האדם טוב מנעוריו"
אני לא בטוח שכולם חושבים כך
אהבתיאהבתי
היי רוביק,
אני מאוד אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך,
זה מאוד מעשיר ומעורר מחשבות .
בהקשר של הניקיון והמילים,
רציתי לשאול האם הביטוי הסלנגי: "לעשות ספונג'ה",
השתרבב והגיע מתוך המילה האנגלית sponge?
אהבתיאהבתי
התשובה הקצרה היא: יש קשר הדוק בין המילה האנגלית למילת הסלנג ספונג'ה.
ואת התשובה המפורטת אביא באחד הפוסטים הבאים.
אהבתיאהבתי
צדיקים טהורים ישרי-לב וכ"ו הם אנשים : מה-זה משעממים !
לכן היית רוביק צריך לחפש את ההפך כי ההפך הוא מעניין הוא החטא הוא הסטיה הוא אפילו האיש ההוא שדאגו כלכך קוראיך לטיהור שמו…….
לשון נקיה : עדיפה על החיפוש אחרי המעניין בהפך הנקיון !
אהבתיאהבתי
נראה לי שאין צורך ללכת לברית החדשה ע"מ למצוא את מקור 'נקיון כפיים'. גם בתגובות הקודמות הובאו פסוקים מתורת האמת, וגם מ"בתום לבבי ובנקיון כפי", בראשית כ', ה'.
אהבתיאהבתי
[…] (על בסיס הביטוי "והיה מחננו טהור", הסבר) […]
אהבתיאהבתי
[…] הפועל חִטֵּא מופיע במקרא בהקשרים של עבודת הקורבנות לכפרה על חטאים, למשל: "וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם עַל-הַכִּפֻּרִים וְחִטֵּאתָ עַל-הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כט לו). במקום אחר פועל זה משמש בהקשר של טיהור המזבח: "וְחִטֵּאתָ אוֹתוֹ [את המזבח] וְכִפַּרְתָּהוּ […] שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ" (יחזקאל מג כ, כו). פועל זה מופיע גם בתיאור תהליך הטיהור של מי שנגע במת ונחשב ל'טמא': "וְהִזָּה [התיז נוזל מיוחד] הַטָּהֹר עַל-הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (במדבר יט יט). במזמור תהלים נ"א פועל זה משמש במובן מטפורי של טיהור וניקוי מחטאים, כאשר דוד המלך פונה לאל בתחינה: "תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר, תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין" (פס' ט). הפרשן מצודת דוד פירש את הפסוק הזה כך: "תסיר חטאי כמו שמסירין הטומאה עם הַזָּאַת [=התזת] האזוב ואהיה טהור מטומאת החטא". הקשר המטפורי בין ניקיון לטיהור מחטאים מופיע גם באחד הפסוקים הקודמים באותו מזמור: "כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי, וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי" (פס' ד). להרחבה על קשר זה ראו גם במאמר של ד"ר רוביק רוזנטל בבלוג שלנו. […]
אהבתיאהבתי